°, ת"ז, לנק' מִזְגִּית, מ"ר מִזְגִּיִים, מִזְגִּיּוֹת, — מטבע המֶזֶג: שכחותם וטבעיהם (של המוצאים) ועצמיהם מזגיים בלבד (כוזרי ה י).  כשיהיה איש מן האנשים וכו' בזכות חמרו ומזגו המיוחד בכל חלק מחלקיו ובשעורו והנחתו ולא ימנעוהו מונעים מזגיים מפני אבר אחד (מו"נ ב לו).  ותמצא האחד אשר יתגבר על המחנה וילחם עמו ותמצא מי אשר אם תזעק אשה עליו יפחד וירעד ואי אפשר גם כן מבלתי היות שם הכנה מזגית בעיקר היצירה ויוסיף זה ויצא מה שבכח בהוצאה (שם לח).  הסכימו חכמי המחקר כי יש עת וזמן והכנה עליונית מזגית ללידת הילודים (שער השמים ד א).  מורכב הרכבה טבעית ומזגית (אפודי, מו"נ ב א).  והב"ח והמחצבים יקנו סגולה מה מיוחדת להם מלבד צורתם המזגית באמצעות שפע ניצוצי הכוכבים ורשמיהם (נוה שלום ה ד).  וזאת הצורה המזגית היא בעבור הצומחת (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ז ד).  וכל מה שהייתי מתרחק מאותה העיר אתרפא יותר ונפלאתי כי זה אינו דבר מזגיי ולא טבעיי אלא דבר זר (ליקוטי יוסף סמברי 129).  כי אין לה (להנפש) מצד עצמה אלא מצד הכחות הגופיות המזגיות שקבלה מצד ההתאחדות שיש לה עם הגוף בשכבר נודע שכחות הנפש נמשכות אחר מזג הגוף (תגמ' הנפ' ג).