1, ש"ז, סמי' מִזְבַּח, ועם ה המקום בסוף מִזְבֵּחָה, בכנ' מִזְבְּחִי, מִזְבְּחֶךָ, מִזְבַּחֲךָ, מִזְבְּחוֹ, מ"ר מִזְבְּחוֹת, מִזְבְּחֹת, מִזְבְּחוֹתֶיךָ, מִזְבְּחוֹתֵיכֶם, מִזְבְּחוֹתָיו, מִזְבְּחוֹתָם, מִזְבְּחֹתָם, מִזְבְּחוֹתֵיהֶם, — דבר כעין בנין ששורפים עליו זֶבַח, קרבן, Altar; autel; altar: ויבן נח מִזְבֵּחַ ליי' ויקח מכל הבהמה הטהרה  ומכל העוף  הטהור ויעל עלת בַּמִּזְבֵּחַ (בראש' ח כ).  ויבן שם אברהם את הַמִּזְבֵּחַ ויערך את העצים (שם כב ט). מִזְבַּח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך וכו' ואם מִזְבַּח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה ולא תעלה במעלת על מִזְבְּחִי (שמות כ כד=כו).  ועשית את הַמִּזְבֵּחַ עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה הַמִּזְבֵּחַ ושלש אמות קמתו ועשית קרנותיו על ארבע פנתיו וכו' וצפית אתו נחשת (שם כז א=ב). ועשית מִזְבֵּחַ מקטר קטרת (שם ל א). ונתתה את מִזְבַּח הזהב לקטרת לפני ארון העדת (שם מ ה).  הוא העלה על מוקדה על הַמִּזְבֵּחַ כל הלילה עד הבקר ואש הַמִּזְבֵּחַ תוקד בו (ויקר' ו ב). ולקחת את כל החלב וכו' והקטרת הַמִּזְבֵּחָה (שמות כט יג).  וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מִזְבְּחִי תקחנו למות (שמות כא יד).  בנה לי בזה שבעה מִזְבְּחֹת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים וכו' ויעל בלק ובלעם פר ואיל בַּמִּזְבֵּחַ (במד' כג א=ב).  כי את מִזְבְּחֹתָם תתצון ואת מצבתם תשברון (שמות לד יג).  כי אם כה תעשו להם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תתצו (דבר' ז ה).  ישימו קטורה באפך וכליל על מִזְבְּחֶךָ (שם לג י).  והרסת את מִזְבַּח הבעל  אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרת (שפט' ו כה).  אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מִזְבְּחוֹ (שם לא).  ויהי בעלות הלהב מעל הַמִּזְבֵּחַ השמימה ויעל מלאך יי' בלהב הַמִּזְבֵּחַ (שם יג כ).  ובא אלה לפני מִזְבַּחֲךָ בבית הזה (מ"א ח לא).  ויקרא (איש האלהים) על הַמִּזְבֵּחַ בדבר יי' ויאמר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כה אמר יי' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך וכו' הנה הַמִּזְבֵּחַ נקרע ונשפך הדשן אשר עליו (שם יג ב=ג).  כי עזבו בריתך בני ישראל את מִזְבְּחֹתֶיךָ הרסו (שם יט י).  ויקם מִזְבְּחֹת לבעל ויעש אשרה (מ"ב כא ג).  ויבאו כל עם הארץ בית הבעל ויתצהו את מִזְבְּחֹתָו ואת צלמיו שברו היטב (שם יא יח).  ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל הַמִּזְבֵּחַ ויגע על פי (ישע' ו ו).  ולא ישעה אל הַמִּזְבְּחוֹת מעשה ידיו (שם יז ח).  ופקדתי על מִזְבְּחוֹת בית אל ונגדעו קרנות הַמִּזְבֵּחַ ונפלו לארץ (עמו' ג יד).  כי הרבה אפרים מִזְבְּחוֹת לחטא (הוש' ח יא).  כרב לפריו הרבה לַמִּזְבְּחוֹת כטוב לארצו הטיבו מצבות וכו' הוא יערף מִזְבְּחוֹתָם ישדד מצבותם (שם י א=ב).  בין האולם וְלַמִּזְבֵּחַ יבכו הכהנים משרתי יי' (יוא' ב יז).  חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מִזְבְּחוֹתֵיכֶם (ירמ' יז א).  והנה פתח היכל יי' בין האולם ובין הַמִּזְבֵּחַ כעשרים וחמשה איש (יחזק' ח יו). למען יחרבו ויאשמו מִזְבְּחוֹתֵיכֶם ונשברו ונשבתו גלוליכם (שם ו ו).  והיה הסירות בבית יי' כמזרקים לפני הַמִּזְבֵּחַ (זכר' יד כ). מגישים על מִזְבְּחִי לחם מגאל (מלא' א ז).  ולא תאירו מִזְבְּחִי חנם אין לי חפץ בכם אמר יי' (שם י).  ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מִזְבַּחֲךָ יי' לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך (תהל' כו ו=ז).  אסרו חג בעבתים עד קרנות הַמִּזְבֵּחַ (שם קיח כז). — משרתי הַמִּזְבֵּחַ, הכהנים והלוים: חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מִזְבֵּחַ (יוא' א יג). — אחז, החזיק בקרנות הַמִּזְבֵּחַ: ואדניהו ירא מפני שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות הַמִּזְבֵּחַ ויגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את המלך שלמה והנה אחז בקרנות הַמִּזְבֵּחַ לאמר ישבע לי כיום המלך שלמה אם ימית את עבדו בחרב (מ"א א נ=נא). — כִּסָּה דמעה את הַמִּזְבֵּחַ: וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מִזְבַּח יי' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם (מלא' ב יג).