מִזְוָדָה

* 1, ש"נ, — כיס שלקחים בו צידה לדרך: החמת של שבעה קבין ר' יהודה אומר אף הרבצל והמזודה2 כל שהן (כלים כ א).



1 בערב' מזודה مزوده.

2 כך הגרסה במשנ' שבמשנ', ובמשנ' שבעש"ס והמזרה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים