° 1, ש"ז, מ"ר מְזוֹרִים, — כעין פטיש ארוך מעץ יחבט בו הכובס את הלבָנים כשהוא מכבסם: אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזור2 מכה ומהפך ומכה ועוד שורה ומכה (הערוך, ערך אבל).
1 בסור' מזורא, מזורתא פטיש, ועי' הערה לקמן.
2 השתמש ר' נתן בשם מזור במשמ' זו עפ"י פרוש ר"ח להשם מזורי שבתלמוד (שבת קכג.): סיכי זיירי ומזורי, ופרש ר"ח: כלי עץ שהכובס מכה בו הבגדים על אבן בעת שמלבנם. ע"כ. והביא פרוש זה ר"נ בהערוך. רש"י פרש במשמ' אחרת, וז"ל: סיכי זיירי ומזורי כלי צבעין הן ורבינו הלוי פי' כלי אורגין סיכי הן עמודין זיארי הן קנים שבשתי ומזורי כובד עליון ותחתון. ע"כ. אך פרושו של הר"ח מכריע, כי הוא נוסד על דברי הגמ' (ירוש' ביצ' א ס ג): ומזורה דו חבט ביה, ע"כ ובעבר': מזורה הוא מה שחובטים בו, ואעפ"י שלא נזכר כאן שהכונה לחביטת לבנים בשעת הכבוס אפשר שזה היה להגאונים הראשונים בקבלה, ורב נסים גאון אחרי הביאו פרוש הגמ' הירוש' סיים: וגלוי הוא הדבר וידוע לכל. ע"כ. ולשון הסורי' מסיעת לפרוש זה, כי בה משמש השם מזור גם במשמ' פטיש, כמו שהובא בהערה הקודמת.