1, ש"ז, – חגורה: תהי לו כבגד יעטה וּלְמֵזַח2 תמיד יחגרה (תהל' קט יט). – ואמר הפיטן: גושו גוים ובאו ממלכות ראו מה נהדר במזח המלוכה (מוסף ב' ר"ה, אהללה אלהי). – והמשורר אמר: ושמני כמו חותם זרועו וכמזח קשרני במדו, וקנני ברוב חשק ואהבה ואחרי כן מכרני כעבדו (רשב"ג, זמן בוגד). אהה לזמן יחריד ובין רעים יפריד ודיננו יטריד במשאות מדחו, ולא יתן לבות נדיבי עם לשבות וחשקינו ברבות ירפה את מזחו (עמנ', מחבר' יב). – ובהשאלה, °מֵזַח הרקיע, הקשת בענן: בימי הבציר עת חם צח ודלף, בן יום אחד יחלפו מנים אלף, ומזח הרקיע היא הקשת, תעיד בנו ללבש בגד חם תלבשת (יל"ג, משל' ב יה).
1 אומרים חכמי לשון מצרית כי צרוף זה נמצא בלשון זו במשמ' חגורה. וכן באשור' מלה דומה לזו מזח במשמ' דבר עשוי מעור. ואולי בערב' חזמ حزم.
2 כבר התוכחו מנחם ודונש בענין שרש שם זה, אם המם שרשית או שמושית, כי מנחם חשב המם מ המשקל וגזר השם מזח מן שרש זחח, והשיג ע"ז דונש ואמר שהיא שרשית. והנה דונש הסתיע גם מהמשוררים שאמרו נמזחתי והמזיח, אמר וז"ל: ואנשי השם מהשׁרים הראשונים יסדו מם מזח באמרם בשיריהם אמזיחה ואמזח ונמזח. ע"כ. אך באמת אין זה מכריע, כי אפשר שהמשוררים השתמשו בהמלה מזח כאלו היתה המם שרשית, ודבר זה נהוג בלשון גם באות שמושית. עכ"פ בעצם הדבר דעת דונש מכרעת, וסיוע לדעתו מלשון מצרית ומלשון אשור' שהובא בהערה למעלה, ובפרט אם זה הוא השרש חזמ בערב' במשמ' חגירה. אך ראוי להעיר, כי גם חל"ע נחלקו בדבר השם מזאח, במשמ' לצנות, שקצתם אמרו שהוא נגזר מהפעל זוח زوح שמשמש כמו זחח בעבר', במשמ' מש ממקומו (אלמצבאח).