א. מֵזַח
1, ש"ז, — עליזות ולצון של גאוה ותפארה ושלוה, Spass; plaisanterie; amusement: עברי ארצך כיאר בת תרשיש אין מֵזַח2 עוד ידו נטה על הים וכו' ויאמר לא תוסיפי עוד לעלוז (ישע' כג י-יב).
1 בערב' מַזח مزح, ועי' הערה לקמן.
2 ת"י במשמ' עז וחזק: לית תקוף עוד. ע"כ. וכן רש"י, וגזרו מן ב. מזח במשמ' חגורה, וכעין זה רד"ק. השבעי' תרגמו במשמ' אניה, והולג' במשמע' חגורה, והחדשים במשמ' שֶכר הנהר, וקצתם כמו מחוז, במשמ' מבוא ים. ולפי המדֻבר בכתוב זה קודם ואח"כ נראה יותר דעת קדמונינו, אלא קצת בגון אחר והוא במשמ' עליזות ולצון של שלוה, ויש סמך למשמ' זו מהלשון הערבית שהשם מזח משמש בה במשמ' זו.