1, א) ת"ז2, מ"ר מֵחִים, מֵיחִים, — מלא מֹחַ, ובהרחבה, שָׁמֵן, שֶׂה מֵחַ וכדומ' fett; gras; fat: ורעו כבשים כדברם וחרבות מֵחִים3 גרים יאכלו ישע' ה יז. — ב) ש"ז, כבשׂ שָׁמֵן: עלות מֵחִים4 אעלה לך עם קטרת אילים אעשה בקר עם עתודים תהל' סו יה.
1 בערב' מח'יח' مخيخ במשמ' זו.
2 כך ריב"ג, שהוא ת"ז, ועי' הערה לקמן.
3 המליצה קשה, וכבר נתחבטו בה הקדמונ' והחדשים, מפני שקשה התאר של מחים לחרבות. וגם בהמלה גרים שלאחריה נתלבטו הקדמונים והחדשים במשמעתה. השבעי' שתרגמו αρνες קראו כנראה גדיים. ת"י פרש בדרך דרש בענין הצדיקים ורשעים. ריב"ג אמר כי חסרה כאן, בין חרבות ובין מחים, המלה כרים, והכונה בחרבות מחים חרבות מלאות כבשים מחים. רש"י: בתי הרשעים שהם שמנים. ע"כ. רד"ק אמר כי מחים הוא שם לכבשים שמנים, ופרש חרבות מחים גרים יאכלו כאלו היה כתוב חרבות גרים מחים יאכלו, ר"ל במקום הבתים יאכלו עתה הכבשים. והחדשי' שבשו את הכתוב והגיהו בו הגהות מתחלפות. והנה כבר אמרו רוב החדשים כי כל הכתוב כלו אינו ענין לכאן אלא למקום אחר, אולי אחרי פסוק י או יד. וקצת סמך לזה גם מהנוסחה המסורה, כי לפני הכתוב ולאחריו יש סתימה. וכבר אמר גם רד"ק כי הכתוב מדבר על חרבן הארץ. והדבור גרים יאכלו מזכיר דבור דומה לו כמו"כ של ישעי': זרים אכלים אתה א ז, ולכן רגלים לדבר כי גם כאן גרים הוא זרים, וכמו גה במקום זה, בג במקום בז. ובמשמ' זו תרגמה באמת ולג', advenae, וחרבות הוא מקביל לכבשים שבחצי א' של הכתוב. ואולי הוא השם ח'רפאנ خرفان בערב' לטלאים, וכמו חורפן בארמ'.
4 בקצת ספרים מיחים. ואמרו קצתם כי גם כאן הוא ת"ז וחסרה המלה אילים לפניה. ואולי היא המלה אילים שאחרי המלה קטרת ונשמטה ממקומה.