ש"ז, מ"ר מַחֲבֹאִים, — א) מקום שאדם מתחבא בו: וראו ודעו מכל הַמַּחֲבֹאִים אשר יתחבא שם ושבתם אלי אל נכון והלכתי אתכם (ש"א כג כג). — ומ"ר *מחבויים: היה שם פירצה אחת מצלת את הכל היו שם מחבויים צריכה (ירוש' כתובו' ב כו ד). — ואמר הפיטן: הלא כחוצב אבן וכבונה עיר אשר לא יוכלו גריה להסתר במחבואה אף כי ה' אלהי לא אוכל להתעלם ממך (וידוי לרסע"ג, אלהי נשמה). — והמשורר אמר: גבורות ישיחון ויום ריב יריחון להשכל יבואון בתוך מחבואים, יוצאים במדבר כרוח במדבר ואם לא להבר כרוח שפאים (רמב"ע, דיואן, כ"י בודל'). ורודף וקורא, כאשר ירדוף הקורא, למען יעורר הצבאים, מן המחבואים, ויוציא החיות מחוריהם, והשפנים מנקרות צוריהם (רי"ח, תחכ' כה). — ב) °מין סל וכדו' להחביא בו דברים: לעשות מהן (מעלי הגפנים) מחבוא אוצר לימות החרף (רש"י ב"ק קא:). — וחדר להחביא שם דברים: ויאמר לי לך בא אל המחבוא והבא לי לרחוץ הידים, עשב רקוח נחמד לעינים, ונקיון לכפים (ר"י חריזי, איתיאל ז).