*, ש"נ, מ"ר מְחָאוֹת, — פעולת מי שמֹחֶה בדבר, Protest; -tation: מחאה שלא בפניו (כתוב' יז:). א"ר נחמן מחאה בפני שנים ואצ"ל כתובו (ב"ב לט:). — ומצוי מאד בסהמ"א: אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הרי זה מחאה (הלכ' פסוק', ממונות). ומנהגם היה שכשיכתוב ראובן אל שמעון לתת דבר יתן שמעון ככתבו ואין מחאת ראובן על שמעון מן הדרך הזו אלא אגרותיהם חשובות כדבריהם (תשו' הגא', גני', גנז"כ 284). ומפני שלא יחזיק בבית זה כשהוא גוזל ממני אני מוחה לפניכם מחאה גמורה וכו' ומחאה זו שאני מוחה בפניכם כדת וכהלכה כהוגן וכתיקון חכמים כדין כל מחאות הנהוגות בישראל (ספ' השטרות לר"י ברצלוני לח). אם מיחה שמעון בפני עדים ואמר להם אל תוציאו דבר זה מפיכם אין זה מחאה אבל אם אמרו העדים מעצמן אין דבר זה יוצא מפינו הרי גם זו מחאה וכו' כיצד המחאה אומר בפני שנים פלוני שהוא משתמש בחצרי או בשדי גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו בדין וכו' אבל צריך שלא יהיה בין מחאה למחאה שלש שנים גמורות ואם מיחה ועמד שלש שנים גמורות ואחר כך מיחה אינה מחאה (רמב"ם, טוען ונטען יא ו-ח).