*, תה"פ, עי' *ב. חֲמַת, — והוסיפה: היה מותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה (נפל) חייב (ב"ק ט ג). עלו בו צמחים מחמת המכה נסתרה המכה חייב לרפותו וחייב ליתן לו שבתו שלא מחמת המכה או שעבר על דברי הרופא פטור (ב"ק ט ג). נפל הכותל מחמת הזועות ומחמת הגשמים שם (ב"מ יא ז). קורין שלשה בחנוכה ואחד בר"ח להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח (ב"ק ט ג). כל זמן שהוא צמא מחמת אותה סעודה (ב"ק ט ג). אם נשתתק מחמת חוליו דייו פעם אחת (ב"ק ט ג). שלא נהנה מחמת שבת כלום (ב"ק ט ג). סיפוק שהוא מחמתו שם (ב"ק ט ג). והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו (ב"ק ט ג). הבאים מחמת האבל פטורין מחמת עצמן חייבין (ב"ק ט ג). אין לי אלא שנתחמץ מאיליו (אבל נתחמץ) מחמת דבר אחר מניין (ב"ק ט ג). כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו (ב"ק ט ג). הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון והשלישי בשני ראשון חייב בנזקי שני ושני חייב בנזקי שלישי ואם מחמת ראשון נפלו ראשון חייב בנזקי כולם (ב"ק ט ג). חזר וערער אם מחמת טענה ראשונה ערער אין לו חזקה (ב"ק ט ג). קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום (ב"ק ט ג). כל שתקבענה (את הוסת) מחמת אונס (ב"ק ט ג). — ובסהמ"א: ראובן צוה מחמת מיתה שינתנו כל נכסיו לעניים (ב"ק ט ג). ולא יהא רשות לאחד ממנו לתבוע את חבירו מחמת שותפות זה בשום פנים (ב"ק ט ג). — בא מֵחֲמַת דבר, מפני שנגע בדבר: אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה (ב"ק ט ג). — °מֵחֲמַת שֶׁ: אמר לנו פלוני בן פלוני היו עלי עדים וכו' מחמת שנתתי לו ארבע אמות (ב"ק ט ג). וקנו וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שפרעני מאה זהובים של פלוני (ב"ק ט ג). ושוב אין לי רשות ולא ליורשי אחרי לתבוע מפלוני זה וכו' לא בבי"ד של ישראל ולא בבי"ד של אוה"ע מחמת שנתפשרתי עמו (ב"ק ט ג).