פ"י, מָחֲצָה, מָחַצְתִּי, מָחַצְתָּ, מְחַץ, אֶמְחָצֵם, תִּמְחַץ, יִמְחַץ, — מָחַץ את פלוני, מָחַץ ראשו, מתניו וכו', הִכָּהוּ וּשְׁבָרוֹ, zerschlagen; fracasser; to smash:  וקם שבט בישראל וּמָחַץ פאתי מואב (במד' כד יז).  מְחַץ מתנים קמיו (דבר' לג יא).  ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו וּמָחֲצָה וחלפה רקתו (שופט' ה כו).  אך אלהים יִמְחַץ ראש איביו (תהל' סח כב).  ארדפה איבי ואשמידם וכו' ואכלם וָאֶמְחָצֵם ולא יקומון (ש"ב כב לח-לט).  אדני על ימינך מָחַץ ביום אפו מלכים (תהל' קי ו).  בכחו רגע הים ובתובנתו מָחַץ רהב (איוב כו יב).  אני אמית ואחיה מָחַצְתִּי ואני ארפא (דבר' לב לט).  כי הוא יכאיב ויחבש יִמְחַץ וידו תרפינה (איוב ה יח).  יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו1 יִמְחָץ (במד' כד ח).  ואמר בן סירא:  עד יפקוד אל ושופט צדק יעשה משפט וכו' עד ימחץ מתני אכזרי ולגוים ישיב נקם (ב"ס גני' לב כא-כב). —  ובתו"מ:  אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי אני ארפא (רבא, סנה' צא:).  מחצתי את ירושלם ואת עמה ביום חרון אפי וברחמים גדולים ארפא להם (פדר"א לד). —  ומצוי בסהמ"א:  אשריך מלך פרס לוחץ ומוחץ אותי ואת עמי יום יום (יוסיפון, פרק כח). —  °ובמשמ' פָּצַע:  על הקיסר הזה ירה אחד בחץ הנמשח בסם המות ומחץ לו באחד מרגליו (ר"ד גאנז, צ"ד, ה' תתפ"ו). —  ואמר הפיטן:  זרע בכורי פתרוס מחצת בחצי הלילה, חילם לא מצאו בקומם בלילה (ר' ינאי, אז רוב נסים).  יה ראש כל און מחצת בליל שמורים בפסח, כביר על בן בכור פסחת בדם פסח (ר"א קליר, אומץ גבורותיך).  לילה חצת, ראש מחצת, תנין רעצת, ראש לויתן רצצת (הוא, בעשר מכות).  יהירים ובעין קורצים, כצפעוני נושכים ומוחצים, לרע רצים ולאיד דצים, מדנים בין אחיו מנצים (הוא, אז בכתב, א' שבוע').  צופה (האלהים) לכל אך בעין אין צופה, ופועל בלי יד ומדבר ואין פה, וחי לא כחיי אנוש למחר נספה, ומאז נודע בשם מוחץ ורופא (ר"י אבן גיאת, יקרו להלל).  בהכינו תבל בחכמתו, להודיע את גבורתו, מחץ רהב בתבונתו, בכחו רגע הים (ר"י הלוי, מי כמוך).  מעכו לנמרים רדף המחנה, מחצם וכלם ויגד לאליפרנה (יוסף בר"ש, אודך כי, שבת חנכה).  זה מורט וזה שורט וזה פורט ושן חורק, וזה יורה חץ לבבי מוחץ וזה לוחץ ואבן זורק (שמואל הלוי, שננו לשונם).  רצוי הגדול מאחיו מוחץ קמיו בכליון, רצה בפועל מלאו ידיו כדת גליון (מנח' בר מכיר, אודך כי, שבת ב' חנכה).  הודו לזכר קדשו מוחץ רהבים, כעל זאת דצו ושבחו אהובים (רשב"י הבבלי, אחשבה, שבת בראש').  משביר ומוליד ולא נולדת, מוחץ ורופא ולא חולית שיר היחוד ליום ג.  מוחץ ורופא ומלא רחמים, יושב בסתר מרומים, וצופה עד סוף כל הדומים (תחנונים, מוחץ ורופא, מחז' איטלי').  שביה ונדוד לבי מוחץ וקוחי כחי כשל, ונוד דודי לו חץ לוחץ הכני שם על השל (ר"י נג'ארה, יחתה לבי).

—  פָעו', °מָחוּץ, מְחוּצָה, מְחוּצִים מְחוּצוֹת, —  שמחצוהו:  שהצבוע בדם נראה כאלו מחוץ ונגוע (רש"י במד' כד ח).  האבר הנגוף או המחוץ בנפילה (קאנון ד ד ב ד). —  ואמר הפיטן:  מחוצים לחוצים סובלי מעמס, בזוזים גזוזים נתונים למרמס, עד אנה יי אזעק חמס (רשב"ג, שביה עניה).  מחוציך חלץ וחבש מחציהם, נחץ פזורים וקבץ נפוצותיהם (ר"י בן אביתור, יוצר נשיה, מחז' אויניון).  היום לחוץ מלא שם לו, על פני חוץ ועל כסלו, לבו מחוץ עד גואלו (ר"י נג'ארה, לב אישים). —  ואמר המשורר, בהשאלה להנפש:  היעמד לבבי ונפשי מחוצה, ותחזק ימיני והנה רצוצה (רמב"ע, דיואן קעא, כ"י בודלי'.

  נִפע', °נִמְחַץ, — שמחצו אותו:  קהל כנסה הדסה צום לשלש  בפסח, ראש מבית רשע נמחץ בעץ חמשים בפסח (ר"א קליר, אומץ גבורותיך). —  ובהשאלה, הלב נִמְחַץ מדבר פלוני:  ועזריקם שתה להסיר עצב מלבו אשר נמחץ מדברי היום ההוא (א' מפו, אה"צ ז)