ב. מָחַץ
1, פ"י, תִּמְחַץ, — מָחַץ דבר במים, בצבע, טבלוֹ כדי לצבעו: למען תִּמְחַץ2 רגלך בדם לשון כלביך מאויבים מנהו (תהל' סח כד).
1 עי' הערה לקמן.
2 פרשו מנחם ורש"י גם זה במשמ' א. מחץ הקודם, אך זה דחוק, והטעים רש"י: תהא רגלך בוקעת בדמם, תמחץ לשון בוקע בתוך הדם כמו מחצה וחלפה רקתו. ע"כ. אך אין זה מציל את המליצה מהדחק. וקצת החדשים הגיהו תרחץ במקום תמחץ, וגם זה דחוק. אך השבעים תרגמו βαφῇ, ר"ל צבע, ות"י: יטמשון, ר"ל יטבלו. וכמו השבעים גם ר"י חיוג, שאמר כי מחץ זה הוא חמץ, מלשון חמוץ בגדים. וכך גם רד"ק. ובמשמ' זו יש לשרש מחץ קצת דמיון בהשרש הערבי חצ'ב حضب, במשמ' צבע.