, ש"נ, מַחֲצִת, בכנ' מַחֲצִיתוֹ, מַחֲצִיתָהּ, מַחֲצִיתָם, —  כמו מֶחֱצָה:  זה יתנו כל העבר על הפקדים מַחֲצִית השקל בשקל הקדש וכו' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט מִמַּחֲצִית השקל (שמות ל יג=יה).  ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מַחֲצִיתוֹ חמשים ומאתים (שם כג).  עשירת האפה סלת מנחה תמיד מַחֲצִיתָהּ בבקר וּמַחֲצִיתָהּ בערב (ויקר' ו יג).  והרמת מכס ליי' מאת אנשי המלחמה וכו' מִמַּחֲצִיתָם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת יי' וּמִמַּחֲצִת בני ישראל תקח אחד אחז מן החמשים (במד' לא כח=ל).  וּמִמַּחֲצִת מטה מנשה את תענך ואת מגרשה (יהוש' כא כה).  זמרי שר מַחֲצִית הרכב (מ"א יו ט).  מן האור עד מַחֲצִית היום (נחמ' ח ג). —  ובתו"מ:  ישראל שמקבל מכהן ומלוי זיתים לשמן למחצית שכר (ר' יהודה, דמאי ו ה).  המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל (ר' מאיר, תוספת' ב"מ ד יא).  כהן שקיבל מעות מישראל ליקח בהם פירות למחצית שכר (שם דמאי ז ח).  היה עולה בכבש והסגן בימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו (תמיד ז ג).  אין מושיבין חנוני למחצית שכר ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר (ב"מ ה ד). —  ואמר המשורר:  והימים והלילות ערבים לכלות את שארי עד כלותי, ולרוח יזרון מחציתי ולעפר ישיבון מחציתי (ר"י הלוי, בקש' ליוה"כ, ה' נגדך)