1, ש"ז, – יְרִיָּיה, מְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, יריית הקשת את החץ, והמרחק עד היכן מגיע החץ השלוח מקשת דרוכה, Schussweite; portée de flèche; bowshot: ותלך ותשב לה מנגד הרחק כִּמְטַּחֲוֵי2 קשת כי אמרה אל אראה במות הילד (בראש' כא יו).
1 משרש טחו, טחוי, ועי' הערה לקמן.
2 כך בכל הספרים, רק בקצת כ"י של נסחת השמרונים מטוחי, ובקצתם מטוי. השבעים תרגמו βολὴν, והוא ירייה. אונק': כמיגד, והוא: למשך. רסע"ג: ע'לוה غلوه, והוא בערב' מרחק מרוצת החץ. ואמר ר"י חיוג, וז"ל בתרגום העברי: פי' כמו שמרחיקין מושכי הקשת החץ כך הרחיקה ממנו. וי"מ שם דבר בלשון רבים כלומר שיעור מרוצת החץ במשיכת הקשת. ויתכן להיות זאת הוו מוחלפת מן ההא על מנהגם בשאר הפעלים ממין זה שהזכרתי. ע"כ. והזכיר ריב"ג דברי רי"ח והוסיף ואמר: ותרג'מה אהל אלתפשיר כע'לוה קוש, ע"כ. ובעבר': ותרגמוהו אנשי המפרשים בהמלה הערבי' ע'לוה קוש. וע'לוה בערב' הוא מרחק מרוץ החץ השלוח מקשת דרוכה. ולא הכריעו החכמים עד כה מה מקור מלה זו. מדברי ר"י חיוג נראה כי הוא פקפק בין שרש טחו וטחה, ואין לזה דמיון בלשון הערב' במשמ' שמשמשת בה מלה זו בעבר'. על כל פנים, לפי הענין אין כאן מקום למלה בלשון רבים, ורגלים לדבר כי מטחוי הוא שם בלשון יחיד, והצירי של הוו הוא כמו צירי של קנֵה, שדֵה, והמכרת הוא מְטַחֲוִי, והוא שם רבעי, משרש רבעי טַחֲוִי, והוא שרש קדום מאד, רבעי כמו שחוה, דשנה, שיצא אחר כך מהשמוש הרגיל.