מִטְחַן

*, ש"ז, —  כלי יטחנו בו הזיתים להוציא שמנם, וכיוצא בזה: הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו וח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט ומשחובטין אותו מעלין אותן לגת ונותנין אותן במטחן ואח"כ טוחנין אותן וכו' ואח"כ נותנין את שומנן (מד"ר שמות לו). – °ושה"פ, כמו טחינה: שהמזון שהאדם נזון בו צריך הוא להיות עובר שלשת מיני מטחן ומדרגה הרביעית הוא נהפך לזרע או לדם לבן מפרנס את הגוף (רמב"ן, אגר' הקדש ג).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים