ב. מָטַט

* , פ"ע, עב' מַטּוּ, — נטה מדרך הטוב, נכשל: מטו מטו בני מטו בעגל מטו במרגלים (ר' יצחק, מד"ר בראש' עא).

חיפוש במילון: