מטל

1, ממנו מָטִיל.



1 קבעו שרש זה הקדמונ', ריב"ג, ראב"ע, רד"ק ואחרים, ומשמש זה השרש גם בערב' מטל مطل, ופרשוהו הערבים, וז"ל: מטל אלחדיד צ'רבה ומדה ליטול ושבכהו וטבעה וצאע'ה ביצ'ה, ע"כ, ובעבר': הכהו ופשטהו כדי שיארך ויצקהו וחרשהו והלבינו באש.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים