מָטִיל
1, ש"ז, סמי' מְטִיל, — מְטִיל בַּרְזֶל, כעין בד של ברזל עשוי בהכאה בפטיש כשהברזל הורך באש, geschmiedete Barre; barre; bar: עצמיו אפיקי נחשה גרמיו כִּמְטִיל ברזל (איוב מ יח). — והשתמשו במלה זו בזמן החדש בפרט למטילי הברזל הקבועים במסלות־הברזל שעליהם יתגלגלו האופנים.
1 מן שרש מטל עי"ש. בערב' מֻטאל مُطال, בארמ' מטלנא. כך נקדו פירסט, וכן בן זאב.