מְכַלֶּה
*, ת"ז, — כנוי לאחד ממלאכי חַבָּלָה: כיון שאמר לו הקב"ה למשה ברקיע קום רד מהר מזה שמעו חמשה מלאכי חבלה וביקשו להזיקו ואלו הן אף וחימה קצף משחית ומכלה1 וכיון שהזכיר משה זכותן של שלשה אבות וכו' ברחו קצף משחית ומכלה1 ונשתיירו שנים הקשים אף וחימה (ר' חייא בר אבא, מד"ר דבר' ג).
1 בפדר"א קורא אותו חרון. במד"ר שמות מא מכנה אותו בשם השמד, וכך גם במדר' תהל', שוח"ט ו.