1, פ"ע, עבר מָךְ2, מַכֹּתִי2, עתי' יָמֹךְ2, יָמֹכּוּ, בינ' מַכִּים2, — כמו מוּךְ, נהיה שפל, ירוּד, Sinken; être abaissé; to sink: פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וַיָמֹכּוּ בעונם וירא בצר להם בשמעו את רנתם תהל' קו מג-מד, ועי' עוד נמך.

— נִפע', יִמַּךְ3: בעצלתים יִמַּךְ המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית קהל' י יה. — ואמר המשורר: גזור מטיט ועל טיט נסמך, גוו פתאם יתר וימך, גוש עפר עני ומך רשב"ג, יי' מה אדם.

— הֻפע', הֻמַּךְ, הֻמְּכוּ, — עי' נָמַךְ.

— הִפע', °הֵמַךְ, צווי הָמֵךְ: השפל הגבוהות המך רמי הקומות, בוטחיך לנוחיך השב בפקד נחמות ר"א בר שמעי', אפס הוד, סליח' ליום ז.