1, ש"ז, בכנ' מִכְסָם, — כמות קצובה מאיזה דבר שצריך להפריש ולתת לשלטון רוחני או מדיני, Abgabe; Taxe; Tax: והרמת מֶכֶס ליי' מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן האדם ומן הבקר ומן החמרים ומן הצאן ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן (במד' לא כח=כט). ויהי הַמֶּכֶס ליי' מן הצאן שש מאות חמש ושבעים והבקר ששה ושלשים אלף וּמִכְסָם ליי' שנים ושבעים וכו' ויתן משה את מֶכֶס תרומת יי' לאלעזר הכהן (שם לז=מא). * ובפרט להמלכות: ולא ילבש כלאים אפילו ע"ג י' אפילו לגנוב את המכס (כלא' ט ב). בד' דברים מלכות עכו"ם אוכלת במכסאות במרחצאות ותרטייאות וארנוניות שלהן (רבן גמליאל, אדר"נ כה). מותר להבריח את המכס (ר"ע, ב"ק קיג.). יום שע"א מנחת בו את המכס מכריזין ואומרים כל מי שנוטל עטרה ויניח בראשו ובראש חמורו לכבוד ע"א יניח לו את המכס ואם לאו אל יניח לו את המכס ( ר' נתן, ע"ז יג.). תקנו (הרומאים) שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס (רשב"י, שבת לג:). אגוז זה אינו יכול לגנוב המכס שלו שהוא נשמע וניכר (מד"ר שה"ש, אל גינת). אמרו לו (המוכסים לאברהם) מה אתה טוען בתוך התיבה אמר להן שעורין אמרו לו אינן אלא חטין אמר להם טלו מכס של חטין אמרו לו הן פלפלין אמר להם טלו מכס של פלפלין (תנחומ' לך לך ה). — *בֵּית הַמֶּכֶס, המקום ששם לוקחים המכס: למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס אמר לעבדיו תנו מכס למוכסים אמרו לו והלא כל המכס כלו שלך הוא אמר להן ממני ילמדו כל עוברי דרכים ולא יבריחו עצמן מן המכס (רשב"י, סוכ' ל.). היה עובר על בית המכס ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן (ר' יוחנן, ב"ב קכז:). — ומצוי בסהמ"א: וכן פסק רבינו מאיר על אדות היהודים הקונים מכסים ושוכרין להם נכרי לקבל מכס בשבת (מרדכי, שבת סי' רמו). לפי שדרך לוקחי המכס לקחת במנין מן העובר עליהם חמשית או ששית או עשירית לפי החוק והמנהג (רד"ק, שרש כסס). — ובמליצה, מה שאדם מחויב לתת, מה שאדם לוקח מהשני על כרחו, ואמר המליץ: עולם כמו מעבר לילדי יום אך הנפשות לוקחים מכסם, ואשר במטות פז תמול שכבו היום שאול ערשם וגם מכסם (בספ' הענק, אות מ). — ומה שאדם רואה לו חובה לתת מהונו: אכלו ענבים כנפשכם ואל תמנעום מקשה רוח ומרי נפש וכו' השאירו למו עוללות כי הם המכס אשר נרים לה' השולח ברכתו לנו (א' מפו, אהב' ציון ה).