ש"ז, סמי' מִכְסֵה, בכנ' מִכְסֵהוּ — דבר שיכסו בו דבר, כעין גג לתֵבָה וכיוצא בו, Decke; couverture; covering: ויסר נח את מִכְסֵה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה (בראש' ח יג). — ובגד לכסות בו אהל וכיוצא בו: ועשית מִכְסֶה לאהל ערת אילם מאדמים וּמִכְסֵה ערת תחשים מלמעלה (שמות כו יד). את המשכן את אהלו ואת מִכְסֵהוּ (שמות לה יא). ויפרש את האהל על המשכן וישם את מִכְסֵה האהל עליו מלמעלה (שמות מ יט). ופרשו עליהם בגד תולעת שני וכסו אותו בְּמִכְסֵה עור תחש (במד' ד ח). ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכסו אותו בְּמִכְסֵה עור תחש (שם יא). — ומ"ר *מִכְסָאות: שני מכסאות היו אחד של עורות אילים מאדמים ואחד של עורות תחשים (ר' יהודה, שבת כח.). שלא היה עבודת בני גרשון כי אם יריעות האוהל והמכסאות והמסך והקלעים והמיתרים (מד"ר במד' יב). — ובסהמ"א מִכְסִיּוֹת: אותם מכסיות שהיו מכסים בהן מטותם (רי"ק, ספר הגלוי 152). — וכנוי רבים נסתר' °מִכְסָם: ואשר במטות פז תמול שכבו היום שאול ערשם וגם מכסם (ספר הענק, אות מ).