* 1, ש"ז, — עבדי מְלוֹג, נכסי מְלוֹג, מה שהאשה מביאה לבעלה שאין לו רשות אלא לאכול ממנו פֵּרוֹת: בת ישראל שנישאת לכהן הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג אוכלין מכחה ועבדי צאן ברזל אוכלין מכחו (תוספתא יבמ' ט א). אלו הן עבדי מלוג אם פחתו ואם הותירו הרי הן שלה אלו הן עבדי צאן ברזל אם פחתו ואם הותירו הרי הן שלו (שם). הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יוכלו בתרומה עבדי צאן ברזל יאכלו ואלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אע"פ שהוא חייב במזונותן (משנה שם ז א). בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו עבדים בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה (שם ב). ולד בהמת מלוג לבעל ולד שפחת מלוג לאשה (כתוב' עט:). עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג (חנניה, שם). האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות (ר' יוסי בר"ח, ב"ב קלט:). הגונב ולד בהמת מלוג משלם תשלומי כפל לאשה (ר' ינאי, כתוב, עט:). איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום (אמימר, ב"ק צ.). שפחת מלוג היתה (הגר) והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למכרה (מד"ר בראש' מה).
1 לא נתברר בודאות המקור. וכבר בימי ר"ש בן לקיש לא ידעו מה פרוש מלה זו וישאלוהו תלמידיו: מהו דתנינן עבדי מלוג, וענה להם: כמה דתימא מלוג מלוג (מד"ר בראש' מה). הגזרה מלשון יונית אין לה יסוד נכון. בכתבת האשורית נמצאה מלה דומה לזו, וסֹברים כי הכונה שם להנדן שהאשה מביאה לבעלה.