*, ש"ז, מ"ר מְלוּחִים, — מאכל מָלוּחַ, דגים וכדומ' מְלוּחִים וכבושים: מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלי' שבבמדבר וכיבש שם ששים כרכים ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל אמר להם אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו והעלו מלוחים על שלחנות של זהב ואכלו (קדוש' סו.). גזרו על פיתן (של עכו"ם) ועל גבינתן וכו' על כבושיהן ועל שלוקיהן ועל מלוחיהן (רשב"י, ירוש' שבת א ז). הביאו לפניהם מיני מלוחים ונודות נפוחות (ר' יוחנן, שם תענ' ד ה). — ובסהמ"א: ואיך לא אדאג ומקצת שופטי ישראל ורבים מקהלם שולחים וקונים משוק הגוים מלחמם ושלוקיהם ומלוחיהם אשר הם מתערבים ומגואלים בזבחיהם (סהל בן מצליח, ספר תוכחת, לקו"ק נספח' 32). ובמה ירפה אדם מעיו אם יתאמצו מעט אם היה בחור יאכל בבקר בבקר מלוחים שלוקים מתובלין בשמן זית (רמב"ם, דעות ד יג). — ואמר הפיטן: אם תלוהטנה רוחם במיני מלוחים ונודות נפוחים אללי לי (ר"א קליר, קינה, אם תאכלנה). וביום קרב נסו לערב שמונים אלף פרחים, שוקקים למי משקים והאכילום מלוחים, תלו עין אלי יין והמה נאדות נפוחים (ר' שמואל, שאי קינה).