קל לא נמצא.

—  פִע', מִלֵּל, מִלֵּלוּ, יְמַלֵּל, תְּמַלֶּל, — מִלֵּל פלוני, דִבֵּר, אָמַר, reden, sagen; parler, dire; speak, say:  ותאמר מי מִלֵּל לאברהם היניקה בנים שרה (בראש' כא ז). —  וקצת במשמ' סִפֵּר:  מי יְמַַלֵּל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו (תהל' קו ב).  עד אן תְּמַלֶּל-אלה ורוח כביר אמרי פיך (איוב ח ב).  הנה נא פתחתי פי דברה לשוני בחכי ישר לבי אמרי ודעת שפתי ברור מִלֵּלוּ (שם לג ב-ג). —  ואמר בן סירא:  מלל שב כי הוא1 לך והצנע שכל ואל תמנע שיר (ב"ס גני' לה ג). —   ובתו"מ: (חיות המרכבה) עתים חשות עתים ממללות בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה חשות ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקב"ה ממללות (חגי' יג:).  ורוח הקדש אומרת מי הקדימני ואשלם מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר (ר' ירמיה בר"א, מד"ר ויקר' כז).  אשרי עין שזכתה בו (במשיח אפרים) שמלל לשונו סליחה ומחילה לישראל (פסיק' רבתי, שוש אשיש). —  ובסהמ"א:  מנעימי מלל ימללו בקול ה' מלך, נוצצי נוגה ינצחו בקול ה' מלך (ר"א קליר, אדירי איומה, יוצר א ר"ה).  איכה מללת במואסך, למחות ביד מונים מנשאיך (הוא, איכה אצת, קינ' לת"ב).  ומי זה ימלל גבורותיך או ישמיע תהלותיך (רסע"ג, תפלה, ה' שפתי).  אומר בדעת אז מלל בשומו אדני מטבעת, בשלשה עולם שכלל בחכמה ובתבונה ובדעת (ר"י בן אביתור, עבודה, אל אלהים).  הנח לזות שפה ומישרים מלל וסורה ממסר מעל (ר"ש הנגיד, רעי התתאונן).  גדל גאונך למלל שפתות לא יכילו (ר"י אבן גיאת, יה כל לספר).  ממעמקים אקרא נגדך ואהים, בקראי ענני יום מללתי בסוד כמהים (רשב"ג, אלהים אלי).  הלא אם מעלנו ודרך העוינו, ושקר מללנו ותפל חוינו, ופת שוא אכלנו ויין ריק רוינו, הן שבנו וחלנו וטובך קוינו (ר"י הלוי, יום אעטף).  אמת כל חוללת, ובו לא עמלת, רק בפיך מללת (ראב"ע, אלהי הרוחות).  והמלאכה אשר בה התהללת וגדולות מללת תהיה לך לעזר בטרם ברעב תמות (ר"י חריזי, איתיאל ט).  אמר חברו השלישי נסכלת באשר מללת כי אין מדה טובה ויקרה כאמץ לב וגבורה (הוא, תחכמוני יט).  ואשמיע בקול הודיותך, ואספרה בקול כל נפלאותיך, ואשר ידעה נפשי אחבירה, אמלל גבורות ואדברה (שהי"ח ליום א, אשירה). —  *מִלֵּל עַל פלוני, במשמ' דִבֵּר:  יוצאין היינו ללקט בפגי שביעית ושמענו פלוני ממלל על פלונית אשתו אשה פלונית ממללת על בניה (ירוש' כתוב' ב י). —  °מִלֵּל בפלוני, במשמ' של גנאי:  בבית מישור מרוצה יש לסוסים והעובר בראש כלם יהולל, והבוקר לכל רואה מגולה ומי מלל באישים בו ימולל (ר"ש הנגיד, בן משלי ב). —  °מְמַלֵּל, מדבֵּר:  ומילת מי לא תפל על אדם ועל חי ואמר דונש כי מי יפל על החי הממלל וזולתי הממלל והוא מצוי במקרא (תשו' דונש על רסע"ג 172).

—  פֻע', °מֻלַּל, יְמֻלַּל, מְמֻלַּל:  ומי מלל באישים בו ימולל (ר"ש הנגיד, בן משלי ב).  בחמשה כלים (האותיות) ממוללות והמה יעלו לזכרון שמות ואם מלין או פעולות (ר"מ פרובינצלו, בשם קדמון ב).

—  הִתפ', °הִתְמַלֵּל2:  דין נשמע קריאת שמע בכל לשון להתמלל (שלמה בן יהודה, שתי פעמים, קונט' הפיוט' קד).  יומם הפך לליל, בכן יגמר הלל, עֹז בכן יתמלל, מפי יונק ועולל (רשב"י הבבלי, אין צור, שבת א חנוכה).