פ"י, מוֹלֵל, —  א) מָלַל באחד מאבריו, עשה בו תנועה:  קרץ בעינו מוֹלֵל1 ברגלו מרה באצבעתיו (משלי ו יג). —  ובסהמ"א:  אינם מדברים אך מוללים באצבעותיהם ועושים איזה אות בראש או ברגל עד שיבינו מה שהם רוצים (ר"י הכהן, מציב גבולות, כ"י ברלין). —  ב) *מָלַל שבֹּלת בין אצבעותיו, חכך אותה בין אצבעותיו להוציא ממנה הבר, או צמחי בשמים לקלוט הריח:  מוללין את המלול ומציעין את המוצע (ר' אלעזר, תוספתא שבת יד יז).  המולל מלילות מערב יום טוב מנפיח בקנון ובתמחוי (שם).  המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל וכו' המולל מלילות של חטים מנפח מיד ליד ואוכל (מעשר' ד ה).  מוללין2 מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב (רבא, ביצ' יב:).  כגון שהכניס שבלין לעשות מהן עיסה ונמלך עליהן למוללן ביום טוב (שם יג.). —  וצמחי בשמים כדי להריח:  מטלטלין עצי בשמים להניף ולהריח בהן לחולה מוללו ומריח בו ולא יקטמנו להריח בו (תוספתא שבת ה ט).  חבילי אזוב והסיאה והקורנית וכו' מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול בידו הרבה (שם יד יב). —  וכִנּה וכדומ':  המפלא את כליו מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג (תוספת' שבת יו כב).  (המפלא את כליו) נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול (אבא שאול, שם).  פשפש זה ארכו כרחבו וטעמו כריחו ברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו (נדה נח:). —  ובסהמ"א:  אפילו אם מולל באצבעו הגדולה על שאר  אצבעותיו (ר"ח ביצ' יג:).  כמין גרגרין של שעורין שנעשין בזמן שאדם מולל ידו אחת על חברתה בעת שידיו מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה (ר"ד מן התפוחים, צ"ד, ערך מלמלין).  שמוללין מן העיסה בין האצבעות דקים כמו ראשי שבולת וקודם שיעור הליכת מיל מתיבשים כעץ יבש (ר"י חגיז, הלכ' קטנות קב). —  ג) *מָלַל את הקדירה בקמח, נתן בתבשיל קמח וחֹמץ והגיסו:  אין מוללין את הקדירה בפסח והרוצה שימלול נותן את הקמח ואח"כ נותן את החומץ (פסח' מ:).

—  נִפע', °נִמְלַל, —  נִמְלְלָה ידו בחברתה:  כשתהיה יד אדם מלוכלכת בטיט עבה או אם לש בצק בידו ונמלל ידו אחת על חברתה נעשין על ידיו כמין גרגרין של שעורין (רה"ג, מקוא' ט ב).

—  הִתפוע', °הִתְמוֹלֵל, יִתְמוֹלֵל, יִתְמוֹלָלוּ:  בלי בכף סלעים הם ירצו כי לפוצצים פטישים יחליקו כי כליות חטה יודקו במורג וצקלון אביב ביד יתמוללו (בן עיראי, בגוף הערבי מספ' הגלוי לרסע"ג).