1, ש"נ, בסמי' עם שמים, מְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, – שֵׁם אלילה שהיו עֹבדים אותה קצת היהודים בהסך לה נסכים ובאפית כַּוָּנִים: האינך ראה מה המה עשים בעיר יהודה ובחצות ירושלם הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים לִמְלֶכֶת2 השמים (ירמ' ז יז-יח). כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר לִמְלֶכֶת2 השמים והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו ומן אז חדלנו לקטר לִמְלֶכֶת2 השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו וכי אנחנו מקטרים לִמְלֶכֶת2 השמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים (ירמ' מד יז-יט).
1 משקל עֲטֶרֶת, ועי' הערה לקמן.
2 כך הנקוד בנסחה המסורה. וגם זה ראיה כי המסורה התאמצה למסר לנו הקריאה שהיתה באמת בקבלה אצלם ואל מה שבדו מלבם לפי הצורה החיצונה, יען לפי הצורה הנהוגה היה עליה לנקד לְמַלְכַת. ואעפי"כ נראה כי הקדמונים ראו במלה זו פשוט צורה אחרת נרדפת עם הצורה מַלְכָּה. ת"י: לכוכבת שמיא. וכן רש"י: כוכב הגדול. ויש שאמרו שהיא מלֶאכת, כך גם רד"ק. השבעים תרגמו במקום הראשון στϱατιά, ר"ל צבא השמים, אך במקום השני βασίλισσα, במשמ' מַלְכָּה. ורב החדשים הסכימו כי הכונה בזה לעשתרת, מפני שמצאו בכתבי היתדות של הבבלים נזכרה עבודת עשתרת באפיית כַמַנֻ, שבמלה זו הם רואים את המלה כַּוָּנִים שבירמיהו: אכל כמנ (Zimmern, KAT 441).