* 1, פ"י, מַל, מוֹלֵל, לְמֹלֵל, (למוללן) יִמְלוֹל, יָמֹל, (ימול), — מַל, מָלַל את הבגד, החֲגוֹרָה, וכיוצא בזה, כפף את שפתו ותפר את הכפוף כדי שלא יקָרע וכדומ', säumen; ourler; to hem: העושה חגור מצדו של בגד ומצדו של סדין בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין עד שעה שימול2 מאמצעיתו של בגד ומאמצעיתו של סדין ומל2 מרוח אחת בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין עד שימול מצדו השני (תוספת' כלי' ב"ב ה ז). משיחות של ארגמן אסורות (משום כלאים) מפני שהוא מולל3 עד שלא קושר (ר' יוסי, כלא' ט ט). וכולן (כל הקרעים שהאבל קורע) רשאין לשוללן ולמוללן4 וללוקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן (מו"ק כו.). — ובסהמ"א: בגד חשוב לתלות בצוארה כנגד לבה שלא יפול מה שהיא אוכלת על בגדיה ויש לו מקום שנצים כעין שעושים למכנסים ותוחבת בו רצועה רחבה ומוללתו סביב הרצועה (רש"י שבת נז:). העושה חגור מצואר5 של בגד ומצדו של סדין אינו מקבל טומאה עד שימלול שפתותיו עשאהו מאמצע הבגד ומאמצע הסדין אינו מקבל טומאה עד שימלול מצד השני (רמב"ם כלים כב יז). דרך תופרי בגדים למלול מן הבגד לכפלו מעט סביב התפירה ואח"כ תופר (ר"ש כלים כז ה).
1 בערב' כמו שלל, אך בעבר' יש הבדל ביניהם, ועי' הערה לקמן.
2 מכאן ברור כי הכוונה בהפעל מלל היא לכפיפת שפת הבגד ותפירת הכפיפה.
3 כאן אין להכריע מתוך עצם המאמר לאיזו פעולה הכונה בפעל מולל. רמב"ם פרש בזה"ל: משיחות של ארגמן עבותות של ארגמן מנהג עושיהן לקבץ מהן רבות ולקשור אותם בחוטי פשתן והוא אומר שהם כלאים שהחוט ההוא יפתל אותו עם הארגמן ואז יקשור בו ובמעשה ההוא שהוא פותל יהיה טווי וזה ענין שאמר מולל עד שלא קושר. ע"כ. ובמשמ' אחרת ר"ש, אמר וז"ל: שדרך לתופרן בחלוק או לקושרן שלא ינתק מן החלוק וכו' קודם שיקשור בה מתניו דרכו לחבר במלילה החגור של צמר עם החלוק של פשתן. ע"כ. וכעין זה מהר"י בן מלכי צדק: קושר הרבה. ומדברי הגמ' ירוש' על זו המשנה כמו"כ אין להכריע, מפני שעצם כונת הגמ' לא נתברר היטב, וז"ל: אית תניי תני מותרות מאן דאמר אסורות כגון אילין טרסייה דהוא מכפת ביה מאן דאמר מותרות דהוא שנץ גרמיה והיא נחתה לה. ע"כ. ופרש הר"ש את החלק השני מזה המאמר: דאגד בה לבד ואינו כופתה בחלוק ועולה ויורדת.
4 מכאן ראיה כי בעברית יש הבדל בין שני הפעלים שלל ומלל, שבערבי' הם נרדפים במשמ' אחת של התפירה בתכיפות מרוחות, ארעיות, קודם התפירה השניה הקבועה. הערוך בערך מל הראה מקום להמשנה כלא' ולהגמ' כאן אך לא פרש. רש"י: למוללן לקפל בגד בתפירה. וכך בעל או"ז: אוחז שני ראשי הקרע בין שתי אצבעותיו וכורכן יחד כעין כריכת ספרים ותוחב שנים שלש תפירות (אור זרוע, הלכ' אבלות). וכבר השתמש רש"י בפעל מלל בלשונו במשמ' זו.
5 בס"א מצדו.