1, מְנַקִּית, ש"נ, מ"ר מְנַקִּיּוֹת, מְנַקִּיֹּת, בכנ' מְנַקִּיֹּתָיו, — כלי יֻסַּךְ בו נסך: ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו וּמְנַקִּיֹּתָיו2 אשר יסך בהן זהב טהור (שמות כה כט). ויעש את הכלים אשר על השלחן את קערתיו ואת כפתיו ואת מְנַקִּיֹּתָיו ואת הקשות אשר יסך בהן (שם לז יו). ונתנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת הַמְּנַקִּיֹּת ואת קשות הנסך (במד' ד ז). ואת הכפות ואת הַמְּנַקִּיּוֹת אשר זהב זהב (ירמ' נב יט).
1 כך רד"ק: ועם הא הנקבה מְנַקִּיָּה בדגש היוד ובחירק הקוף מן ומנקיותיו (מכלול, שער דה"ש קסה.). בסור' מנקיתא. ועי' הערה לקמן.
2 לא נתברר בודאות שרש המלה ומהותה בדיוק. השבעים תרגמו ϰνάϑους, שהוא כעין כוס, בזיך. מעקילס לא נשאר תרגום מלה זו. אונק' תרגם מכילתיה, ופרש רש"י מלה זו במשמ' סובלות, ואמר שהן כעין סניפים, אך הודה ואמר: אבל לשון מנקיות איני יודע איך נופל על סניפין. ע"כ. בגמ' (מנח' צו.) פרש רב קטינא מנקיותיו אלו הקנים. אך אין ספק בדבר כי אין זו קבלה אלא סברת נפשו בעולם ואין לה על מה לסמך, כמו פרושו שם לקשׂות ופרושו להפעל יוסך מן סכך. רסע"ג תרגם מלאעק, שהוא כפות, וכך ריב"ג. והנה הפשיט' מתרגמת מלה זו במנקיתא, ואין זו פשוט המלה העברית, אלא מלה סורית אמתית, הואיל ובה מתרגמת הפשיט' גם המלה לֹג ומשמשת בסור' בפרט במשמ' כלי לנסך בו נסך על הזבח, והפעל נקא כמו נסך.