1, ש"ז, מ"ר מְנַצְּחִים, — א) מְנַצֵּחַ על פלוני, שֹׁקד עליו שיעבֹד כראוי: ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל ושמונים אלף איש חצב בהר וּמְנַצְּחִים עליהם שלשת אלפים ושש מאות (דהי"ב ב ב). ושלשת אלפים ושש מאות מְנַצְּחִים לכל עשה מלאכה לעבודה ועבודה (שם לד יג). — ב) מְנַצֵּחַ בִּנְגִינָה, ועל כלי נגינה, מי שבקי במלאכת הנגינה, ובהרחבה ראש המנגנים, ונמצא בפרט בתחלת הרבה פרשיות בספר תהלים: לַמְנַצֵּחַ2 בנגינות מזמור לדוד (תהל' ד א). לַמְנַצֵּחַ על הגתית מזמור לדוד (שם ח א). לַמְנַצֵּחַ על השמינית (שם יב א). לַמְנַצֵּחַ על אילת השחר (שם כב א). לַמְנַצֵּחַ על ששנים לבני קרח (שם מה א). לַמְנַצֵּחַ על מחלת משכיל לדוד (שם נג א). — וגם בסוף הפרשה: יי' אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני לַמְנַצֵּחַ בנגינותי (חבק' ג יט). — ג) °מי שגֹבֵר במלחמה על אויבו ומכריע אותו: מהפכת זרים משואות וחללים, תמרות עשן ואש ודם כמים, שאגת המנצח צוחת אֻמללים, עיים וחרבות הזאת ירושלם. (יל"ג, בין שני אריות).