מנצפ"ך
*, — צרוף חמש האותיות הכפולות שבא"ב העברית ישתמשו בהן בסופי מלים: מנצפ"ך1 הלכה למשה מסיני (ר' מתיה בן חרש, ירוש' מגי' א יא). מנצפ"ך צופים אמרום (ר' ירמיה, בבלי שם ב:).
1 ושאלו שם מהו מנצפ"ך ואמר ר' יצחק: מה שהתקינו לך הצופים. ושאלו מאן אינון אילין צופין, ואמרו: מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הועד ונכנסו התינוקות אמרין איתון נעביד בית וועדא דלא ייבטל אמרין מהו דין דכתיב מם מם נון נון צדי צדי פה פה כף כף ממאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה לפה מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה, וסיימו אותן חכמים ועמדו כולן בני אדם גדולים.