1, — א) תה"פ, כמו סָבִיב, ringsum; autour; round about: ואת כל קירות הבית מֵסַב קלע פתוחי מקלעות כרובים ותמרת ׁ(מ"א ו כט). — ב) ש"ז, בכנ' מְסִבּוֹ, סמי' רבים מְסִבֵּי, בכנ' מְסִבַּי, מֵסַב העיר וכדומ', מה שסביב לה, סביבותיה, Umgebung; alentour; environs: ויקטר בבמות בערי יהודה וּמְסִבֵּי ירושלם (מ"ב כג ה). — ג) כמו *הֶסֵּב, ישיבה בהסב אל השלחן2, Tafelrunde; Table ronde; Round Table: עד שהמלך בִּמְסִבּוֹ נרדי נתן ריחו (שה"ש א יב). ראש מְסִבָּי3 עמל שפתימו יכסומו (תהל' קמ י). — ובתו"מ: לבסילקי גדולה שמליאה בני אדם שהמלך יושב במסיבו וכל העם שטוחין לפניו (ר' שמואל בר"נ, מד"ר אסת', בשנת שלש). — ובסהמ"א: וישאו את מטת המלך וכו' ועטרת זהב בראשו ועליה כתר מלכות ומקלו בימינו והוא יושב במסבו על המטה כאשר בהיותו בחיים (יוסיפון, שנא). ויקרא אל העבד שנית ויגער בו ויקם אליו להכותו ממסיבו ויחנן אליו קולו ולא האמין בו כי שבע תועבות בלבו (ר"י בן זבארה, ספר שעשוע' ד). ונשב איש במסבו ויתן לפנינו לחם מצות אשר אין חפץ בו (שם ח). — ואמר המשורר: הנה בחזק יבוא ובידו כוס חמריו, צורר זרע אוהבו להשקות עם כל כמריו, ישיב בנו למסבו וישמור את משמריו (ר"י הלוי, ירצה צור). מי זה אשר מחציתו מבני שם וחציו מבני חם ובו שחרו וגם ערבו, פעם ינשק ידי מלכו כעבד ופעם קם וישב עלי כסאו ובמסבו (ראב"ע, חידה, גבר). לחורש באבו, בגן למסבו, וכל עץ אשר בו, הדרו מקנאים (רמב"ע, לאנשי לבבות, כ"י בודלי'). רפא נא מחלת לבי, בשובך עמי למסבי, וראה כי חפצי ואבּי, אבי לשכון במסבך (ר"י נג'ארה, יוצרי). — ובהרחבה, בכלל ישיבת חבורת אנשים לסעודה: ודוקא בבית המדרש וכו' אבל במסיב אחד מברך לכולם (תשו' הגאונ', גני', הוצא' גנצבורג 262). — ובהשאלה, כנוי לשולחן המסב: מַסַב4 כרקיע ומזרקיו ככוכבים בכפי סובאים זרחו (רמב"ע, אש קדחו אוריו, כ"י בודלי'). — *ובלשון שחצני ירושלם, כנוי לאִשָּׁה כשהיא נבעלת: אנשי ירושלם אנשי שחץ היו אדם אומר לחבירו במה סעדת5 היום וכו' במסב רחב או במסב קצר (רב, שבת סג.).