°, ש"ז, — א) שה"פ מן מָעַד: דליות שוקים ומצב רגלים, דריכת מתנים ומעד קרסֻלים (ר"א קליר, אז מלפני, מוס' יוה"כ). ובתי הפילים אשר בם הולכים בלי מעד, שלשה המה מטיבי צעד (ר' מנשטור אבן יחיה, מליצה על שחוק האישקאק). — ובהשאלה, כִּשָּׁלוֹן: אי זו דעת תשפוט לחלצך ממעד, כי סרה דברת על שוכן עד (רסע"ג, תשוב' על חוי הבלכי 14). בשמים צעדו לבלי מעד, והוא מסלות לעולמו ומסעד (יוסף אבן מוהגי'ר, ויכלו השמים). ואז סמך לנון ענה ברעד, אני אהיה לכל מעד למסעד (ר"ש שרביט הזהב, אותיות מריבות). והמקום יכפר לו בעד, ואנחנו נקוה ונתעודד בלי מעד (רי"ק, ספר הגלוי, ערך סר). — ב) חלי ברֶגֶל: היעף והתלאה והמעד ברגלים (אסף הרופא, כ"י מינכן, דף 5). מעד הרגלים שהוא פודגרא (שם 31). ואם תראה מתרבה העלטה לשכון בשנה ההיא באין מטר דע כי יתגרה כאב העינים ומעד ברגלים הוא פודאגרא (שם 128). מעד הרגלים הנקרא פודגרא (רשי' שטישן, כ"י המבורג, דף 139).