1, ש"ז, מ"ר בכנ' מְעוֹרֵיהֶם, — מקום העֶרְוָה של הזכר והנקבה, pudenda: הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על מְעוֹרֵיהֶם2 שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל (חבק' ב יה-יו). — ובסהמ"א בהשאלה, במשמ' דבר מגֻנה, מום גופני או מוסרי: ויראה האנוש חובות אחרים ויעלים עין לבבו ממעוריו (רשב"ג, בשורש עץ). מסב עיניו אל פעולות ה' להביט אל מעוריהם (ארבע כוסות, כוס תנחומ' א). — °וכנוי לעצם אבר ההולדה של הזכר: דע לך בני כי סוף גופו של אדם הוא המעור והערלה דבוקה במעור (ספר הקנה, קידוש השם). כי לא קרב אברהם לשרה בהיות הערלה דבוקה במעור (שם, סוד מילה). הטפתי מברית המעור זרע לבטלה (וידוי ליוה"כ, אהבתי כל דברי בלע).