* 1, ש"נ, — קנים וטיט וכו' שמדבקים לעצם התקרה: הזיזין והגזריות וכו' והסככות והפרעות שהן יכולים לקבל מעזיבה רכה (ר"מ, אהל' ח ב). הבית והעליה (של שנים) נפחתה העלייה ואין בעה"ב רוצה לתקן וכו' התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה (ר' יוסי, ב"מ י ב). כל המעזיבה תשמיש לבית (ר' יהודה, תוספת' אהל' ז י). כל מעזיבה תשמיש לעלייה (הוא, שם). מעזיבה שהיא לאויר וטומאה בתוכו (שם ט). כצוצרה שהיא למעלה מן הים פוחת את המעזיבה ומשלשל (את הדלי) וממלא (מים) (ר"ח בן עקביה, ירוש' ערוב' ח ט). תקרה שאין עליה מעזיבה (סוכ' א י). מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסכך על גבי המטה בשביל הקטן (שם ב ח). היה מעמידו (את התנור) בעלייה צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים (ב"ב ב ב). מפץ שנתנו על גבי הקורות קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו (כלים כ ה). ואמה תקרה ואמה מעזיבה ושלש אמות מעקה (מדות ד ו). מעזיבה עבה וכו' מעזיבה בינונית (ירוש' ב"מ י ב). מיד גזר (נבוכזנצר) ונתנו לו (ליכניה) אשה וכיצד שלשלוה לו וכו' פתחו המעזיבה ושלשלוה לו (מד"ר ויקר' יט).
1 עי' ב. עזב. ופרשו בגמ' (ב"מ קיז.) וז"ל: מאי מעזיבה (כך בערוך השלם, ובנוסח' הספרים: מאי תקרה, אך כבר העירו ע"ז ואמרו שזה שבוש) רבי יוסי בר' חנינא אמר קנים וסנאין וטינא (בנוסח' הספרים: וסטיני) ריש לקיש אמר לוחאי ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה. ע"כ. ופרש הערוך: מנהגם לשום על הקורות קנים וקוצים וחרסית וצרורות וכו' ושמו מעזיבה.