°, ש"נ, —  א) הֲוָיָה, מְצִיאוּת הדבר, שהדבר נמצא וישנו בעולם, Vorhandensein; existence: לך המציאות אשר מצל מאורו נהיה כל הוה (רשב"ג, כ"מ). אתה אלוה ואין הפרש בין אלהותך ואחדותך וקדמותך ומציאותך כי הכל סוד אחד (שם). והוצרכנו לדעתו ולהשיג מציאותו מצד בריאותיו (ר"י א"ת, הקד' חו"ה לר' בחיי). האחד האמתי הקדמון במציאותו המתמיד טובתו אשר ברא כל הנמצאות לאות על אחדותו (הוא, שם). ואחרי אשר חייבנו להאמין באמתת מציאותו חייבנו להאמין שהוא אלהינו (שם, שער היחוד א). וכן לא יתכן מציאות המחובר אלא בהתחלק חלקיו אשר מהם חובר (שם ט). כי המלאך הזה יש לו שתי מדות אחת שהוא יודע מציאותו בעצמותו והשנית ידיעתו שיש לו סבה (הוא, כוזרי ד כה). שאר השכלים אשר למעלה משכל הפועל וכ"ש הסבה הראשונה והוא הבורא יתברך אי אפשר לשכל האנושי להשיג מהם כלל ר"ל ממהותם אך מציאותם ומציאות הבורא ית' כלומר שהם נמצאים אפשר להשיג בדרכי המופת (הוא, רוח חן ג). שהשכל האמתי לא יחטא בציורו אך ימשך אחר מציאות הדבר בעצמו כמו שיצייר בשכל מציאות השכלים הנפרדים ומציאות הצורות הנשואות בחמרים או שיצייר מציאות היסודות העליונים שאינם מושגים בחוש לרוב דקותם (שם ה). ובמה יפרדו הצורות זו מזו והרי אינן גופין לפי שאינן שוין במציאותן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו והוא מצוי מכחו זה למעלה מזה (רמב"ם, יסודה"ת ב ה). דבור המציאות והוא היה או הווה או יהיה ומה שנגזר מהם כי הם יורו על מציאות הנשוא בנושא בזמן מיוחד (מלות הגיון ג ה). ועל זה הצד מן ההשאלה נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו ר"ל כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות וכן כל זכרון מקום שבא באלהים אמנם הכוונה בו מדרגת מציאותו יתעלה אשר אין ערך לה ולא דומה (ר"ש א"ת, מו"נ א ח). ההקדמות שצריך אליהם בקיום מציאות האלוה יתעלה ובמופתים על היותו לא גוף ולא כח בגוף וכו' (שם ב, הקד' א). דרך קבלת נבואה מענין המציאות ומאיכות המצאתו (ר"י אנטולי, מלמד התלמי', בראש'). פשטה האמונה במציאות השדים הם סמאל וכת שלו (שם, שבת שובה). להכיר מעלת אנוש ותארו ומה תכלית מציאותו ולמה אלהים מבני תבל בחרו (רש"ט פלקיירא, הקד' המבקש). אם כן הוא יתעלה יותר הגון בשם המציאות האמת מכל נמצא (הוא, אגר' החלום ב ב, JQR N.S. I, 494). וכי אמלט בחמלת ה' עלי ממהומות מקרי הטבע האלה בכל האותות והמופתים בשמים ובארץ אשר תמעט הויתם ומציאותם אפשרי רחוק (ר"י הפניני, בחי"ע יב). ואיך יעלם מציאותך עם גודל פרסום מעשיך והגלותם (שם יג). כל זה ממה שיורה על מציאות פועל ברצון (ר"י אלבו, העקרים א יא). ראוי שתלקח ראיה מן הדברים שבאו בתורת משה ההכרחיים למציאותה וקיום מציאותה על הדברים שראוי שיהיו בתורה האלהית נותנים מציאותה ומקיימים מציאותה (שם). ענין המציאות הנאמר על כל נמצא נחלקו בו הפילוסופים אם הוא מקרה קרה לנמצא או הוא ענין עצמותי לו ואולם שם המציאות הנאמר עליו יתברך אי אפשר לומר בשהוא מקרה (שם ב א). שאנחנו נראה דברים רבים ואם נרצה שנעשם נעשם ואם נרצה שלא נפעלם לא יצאו אל המציאות (ר"מ נרבוני, מאמר בבחירה, בספ' ד"ח לח). וכל העצמים הצריכים לתנועה ולמניע כמו הגלגלים שמציאותם היא לסבת תנועתם בתמידות יצטרכו אל מניע שהוא פועל התנועה ואם יצוייר העדר המניע יצוייר העדרם למה שמציאותם יתקיים בתנועה ומזה השיגו מציאות ה' יתברך שהוא המניע הראשון (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 18). ועוד נראה כי אפילו בענין המציאות לא השיגו ולא באו עד תכליתו וזה כי נפלה מחלוקת גדולה בין הפילוסופים כי קצתם יראו כי המציאות אינו דבר זולת המהות וכו' וקצתם יראו כי המציאות הוא מקרה שקרה בנמצא וכו' ויסכימו על המציאות הנאמר בו ית' שאינו ענין יוצא מעצמו וכו' מ"מ נשארנו עדיין במבוכתנו על מציאותו ית' שהוא מהותו ולא יורה דבר חוץ מעצמו (שם 19). כל גוף מורכב מחמר וצורה וכל מה שהוא מורכב אינו מחוייב המציאות לפי שההרכבה היא סבת מציאותו ויהיה א"כ אינו מחויב המציאות מצד עצמו אבל מצד ההרכבה (שם 20). צריך האדם לחקור ולהשתוטט בדרכי המדע ולבחון מציאות שאר כל הנמצאים (מ' אלדבי, ש"א א א). והואיל והשארנו אפשרות השאלה על התחלת העולם אין לנו דרך לנטות מהקדים המאמר במציאות המצואים הטבעיים והרוחניים (ר"י אבן לטיף, הקד' שעה"ש). יבטל מציאות כל אשר נמצא אם נחשוב בטול מציאותו (עמנ' הרומי, אפתח בכנור, חרוז על י"ג עקרים). כי אמנם בין המציאות והעדרו לא יפול שום אמצעי וכו' שהבריאה היא חדוש מציאות אחר העדר גמור (ספורנו, אור עמים, בלתי גשמי). והנה מן האין סוף נשתלשל אחר כך מציאות האצי' המאור הגדול הנקרא אדם קדמון לכל הקדומים (מהרח"ו, ע"ח, היכל א"ק א ב). שלא יצוייר מציאות דבר טבעי בלעדם (ר"ש פפנהים, ד' כוסות, כוס תנחומ' ב). — °מחֻיּב הַמְּצִיאוּת, ואפשר המציאות: הנמצא אשר הוא הנמצא כלומר המחוייב המציאות וזה אשר יביא אליו המופת בהכרח שיש דבר מחוייב המציאות לא נעדר ולא יעדר וכו' ובכלל המציאות המוחלט שיהיה תמיד ר"ל מחויב המציאות (ר"ש א"ת, מו"נ א סג). שהאמנת מציאות השם הוא שיאמין שיש שם נמצא מחוייב המציאות ממציא כל הנמצאים וכלם מושפעים מאתו וצריכין לו והוא אינו צריך אל דבר זולתו ואם היה המחוייב המציאות גשם היה צריך אל אחר וכו' ולא יהיה א"כ מחוייב המציאות בעצמו אלא בזולתו ומי שמציאותו תלוי בזולתו הוא אפשרי המציאות (ר"י אלבו, העקרים א יג). והסכימו הפילוסופים לקרא כל מה שמציאותו תלוי במציאות קדום למציאותם אפשר המציאות כי הוא אפשר שימצא ושלא ימצא (ראב"ד, אמונה רמה א ב). — ראוי המציאות: אהיה אשר אהיה הנמצא אשר הוא נמצא כלומר ראוי המציאות (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 16). — נעדר המציאות: הנוצרים אשר שמו השילוש באמרם שהוא ג' וכו' קודם המשכתם היו נעדרי מציאות (רמח"ל, חוקר ומקובל). — ב) °כל מה שיש בעולם, תבל ומלֹאה: הרבה פעמים יעלה בלב ההמון שהרעות בעולם יהיו יותר מן הטובות וכו' ולאלראזי ספר מפורסם קראהו ספר אלהות כלל בו משגעונותיו וסכלותיו הרבה ומכללם ענין בדאו והוא שהרע במציאות יותר מן הטוב וכו' היות זה הסכל וחבריו מן ההמון לא יבחנו המציאות רק באיש מבני אדם לא זולת זה וידמה כל סכל כי המציאות כולו היה בעבורו וכאלו אין שם מציאות זולתו לבד וכשיבואהו הענין בחלוף מה שירצה יגזור מהמציאות כולו רע ואלו בחן האדם המציאות וציירו וידע מיעוט חלקו ממנו התבאר לו האמת (ר"ש א"ת, מו"נ ג יב). שהכונה היא להתמיד המציאות הזה המרכב כפי הטבע אשר נתן בו מראש שיתהווה זה מזה ויפסד זה אל זה כי כן המציאות הזה לא נפסד ממנו עד עתה דבר ולא חסר בבחינה אצל כלל המציאות כמו שדור הולך ודור בא (ר"י אנטולי, מלמד התלמידי', בראש'). ולפי דעתי ירמוז הכתוב כי המציאות היה מתקיים בזכות שבטי ישראל (רבנו בחיי, ויחי). דע כי הקדמונים העידו בחבורי חכמתם שהמציאות כלו קשור באיש אחד (ר"י אבן לטיף, אגר' התשוב' 40). כי הזדון אשר בנפשם לאמר שאי אפשר שיסכל דבר מן המציאות (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי יא). שכל דבר שבו קיום והצלחה לאומה נכבדת יתיחס הענין שהמציאות כלו יתחזק וישמח לקיומו אמר ההרים והגבעות יפצחו לפניהם רנה (המאירי, בית הבחירה על אבות ה ו). ולכן היתה הארץ תוהא ובוהא ותמיהה בדין וצועקת על רוע חלקה במציאות (עמנו' מרומא, פי' על בראש', Merx 376). — קצור המציאות: ויהיה האדם קצור המציאות כלו כי בו חומר וצורה ויסודות (ראב"ד, אמו"ר ד ג). — ג) °מעמד הדברים כמו שהם במציאות, כמו שהם בעולם, Wirklichkeit; réalité; reality: דברי דמיונות שהמציאות אינו מסכים עמהם (ר"י אברבנאל, שמים חדשים א). והמציאות עשתה בו יותר רע כלומר שחוק והתול ממה שעשינו בו אנחנו לפי שבזמן שאמר שיגלה משיח עמד הסרבן וכו' (רמב"ם, אגר' תימן ו.). — ומ"ר מְצִיאֻיּוֹת, מְצִיאוּיוֹת: כדי להבדיל בין שני המציאויות ולומר שהאחד מציאות אמתי והאחד מציאות בלתי אמתי (ר"י אלבו, העקרים ב ל). לפי שאין לנבדל שני מציאויות מציאות חוץ לנפש בו יניע ע"ד התכלית והחשוק ומציאות בנפש בו יניע על שהוא פועל ומצייר (ר"י אברבנאל, שמים חדשים ב). וזה כי הצורה בה יהיה השלימות שבשני מציאויות הגשם שהוא מציאותו בפועל והחומר בו יהיה החסרון שבשני מציאויות הגשם והוא מציאותו בכח (ההתחלות לאלפרבי, האסיף 7). ואמנם יתנועעו ויתחלפו אל הפחות שבמציאויותיהם ואולם הנכבד שבמציאויותיהם ומה שהוא יותר קרוב אל הנכבד כבר תם מתחלת הענין (שם 19). כאשר יתבאר בשער המציאיות (עסיס רמונ' ח ב). בדיבורים הרוחניים אע"פ שיתפשטו ויתגלו ממה שהיו מקודם לאין תכלית עכ"ז מציאיותיו הקודמים לא יזוזו ממקומם (שם יד א). שנמצא בו (באדם) מה שלא נמצא בשום נברא אחר דהיינו ההרכבה שנרכבו בו ב' מציאיות רחוקים ונבדלים (רמח"ל, דרך ה' ג א).