*, ש"ז, מ"ר מְצִיקִים, — מי שמציק לאדם, ובפרט אַנָּס שגֹזֵל מאדם בכח הזרוע, Bedrücker; oppresseur; -sor: הושע מוצק ממציקיו ואל תקוץ רוחך במשפט יושר (ב"ס גני' ד ט). מעשה בשפחתו של מציק1 אחד ברמון שהטיל נפל לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה הפילה (ר' יהודה, תוספת' אהל' טז יג). אלו מציקים שהחזיקו בה בארץ ישראל והם קשים להוציא מהם פרוטה כצור (ספרי דבר' שיז). פעם אחת עלו המציקים ונטלו פתן ויינן ושמנן ומימיהן חזרו ומכרו אותם להם (מד"ר איכ', מימינו בכסף). אמת המים שהיתה באה מן החניות עמדו המציקים החריבוה ושפכוה (ר' אבא בר כהנא, שם, דבק לשון יונק).