°, ת"ז, לנק' מִקְרִית, מ"ר מִקְרִיִּים, מִקְרִיּוּת, – של מִקְרֶה: ואם אינו כן לא יקרא הוה טבעי אבל הוא מלאכותי או מתרכב או מקרי ואין הטבע פועל בו (ר"י א"ת, כוזרי ד כה). והדבור המקרי הוא דבור המשוגעים בעת שגעונם לא יסודר ממנו ענין ולא יגיע אל חפץ מכוון (שם ה כ). ואינו משגיח בסבות הטבעיות והמקריות (שם). הצורה הראשונה הכללית אשר היא שרש כל צורה עצמית וכל צורה מקרית כחום וכקור וכלחות וכיובש וכו' (הוא, חו"ה, שער היחוד ו). וכח התנועה המקרית והרצונית (הוא, רוח חן א). כי האש אשר היא בעולם השפל מקרית והאש אשר במקומה טבעית (סהל בן תמים פי' יצירה מב). כי התאר הוא מה שיתואר בו הדבר ויהיה אם מקריי ואם עצמיי יהיה כולל ומיוחד (נרבוני, מו"נ א נח). ואם היו הנפש רבות הנה ההפרש בין האחת מהן לאחרת יהיה אם בדבר מקרי ואם בדבר עצמותי (ראב"ד, אמונה רמה א ז). שאינו ענין עצמי אלא ענין מקרי (אפודי, מו"נ א כב). תנועות הגלגל הסובבות לא ימלט משתהיה אם מקרית ואם טבעית ואם רצונית (ר"י אברבנאל, שמים חדשים ב). כי הדברים המקריים אינם תמידיים ולא מאודיים (שער השמים יג). משל לאדם חשוב מורה צדק ואיש חסד טוב לכל וכו' נמצא השגחתו בפרטות לכ"א מהם להטיב עמו ויותר בהשגחה מקריית ושרשית על העם היושבים לפניו ויותר מזה על קרוביו ויותר מזה על בניו שמשגיח עליהם בהשגחה מקריית ושרשית (רמח"ל, חוקר ומקובל 60).