ש"ז, סמי' מִקְרֵה, בכנ' מִקְרֶהָ, —  א) מה שֶׁיִקְרֶה, שיבוא, שׁיֵעָשֶׂה פתאֹם, בפרט בלי כַוָּנָה, Zufall; hasard; accident:  וידענו כי לא ידו (של אלהי ישראל) נגעה בנו מִקְרֶה הוא היה לנו (ש"א ו ט).  ויפקד מקום דוד ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מִקְרֶה הוא (שם כ כה-כו). —  קָרָה מִקְרֵהוּ של פלוני כך וכך, קרה הדבר בלא כונה שהוא עשה כך וכך:  ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מִקְרֶהָ חלקת השדה לבעז (רות ב ג), בלי כַוָּנָה אלא לתֻמָהּ באה בשדה בעז. —  מִקְרֶה לָיְלָה, יציאת ש"ז במקרה, בלא כוָנה, pollution:  כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מִקְרֵה1 לילה ויצא אל מחוץ למחנה (דבר' כג יא). —  ב) מִקְרֵה פלוני, מה שיקרה לו בעניניו, גורלו, Begebnis; événement; event:  וידעתי גם אני שֶׁמִּקְרֶה אחד יקרה את כלם ואמרתי אני בלבי כְּמִקְרֵה הכסיל גם אני יקרני (קהל' ב יד-טו).  כי מִקְרֶה2 בני האדם וּמִקְרֶה2 הבהמה וּמִקְרֶה אחד להם כמות זה כן מות זה (שם ג יט).  מִקְרֶה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח וכו' זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מִקְרֶה אחד לכל (שם ט ב-ג). —  ויצא כנראה מהשמוש בימי המשנה, אך מצוי מאד בסהמ"א.  ואמר המליץ:  בכוס אחד ישֻקה חף וחנף ומקריהם כמקרה הבהמה, ויולד אנוש עֵרום וילך ונפשו מעמל תבל ערומה (רמב"ע, חרדה לבשה).  חרדה לבשה תבל ואימה להותי ורגזה האדמה, ונעו מוסדותיה למקרי ומפלתי אשר אין לה תקומה (שם).  יבכו צבא מרום עלי מקרי ולי יתנודדו יחד מר יצרחו (הוא, אש קדחו). —  ובמשמ' נגד העשוי בכונה:  אל תראוני בעין קלון וחסרון כי זה השחרות לא נולדתי בו רק הוא מקרה ויסור וסבת זה המקרה כי כעסו אחי עלי (ראב"ע, שה"ש א ה).  הסדור וההרכבה הנראים בחי ובצמח ובגלגלים אשר לא יתכן למשכיל המשתכל שייחסהו אל המקרה אך אל כונת עושה חכם ישים כל דבר במקומו (ר"י א"ת, כוזרי ה כ).  אריסטו יבאר שהענינים הטבעיים כלם אינם נופלים במקרה (ר"ש א"ת, מו"נ ב כ).  הדעת האחת היא להאפקורוס שיאמר כל הדברים מתנהגים במקרה אין מנהיג ואין מסדר (ראב"ן, מאמר השכל ה:). —  ג) °בלשון ההגיון והמחקר, העצם והמִקְרֶה, בחָלָב הלבן, חמר החלב הוא העצם ולבנתו הַמִּקְרֶה, Accident:  התבוננתי בעצם העולם מה הוא לחקור הבורא, ואראה כי כלו שני דברים גרם ומקרה (ראב"ע, ערוג' הבשם ופרד' המזמה).  וכבר ידעתי כי המקרה לא יעכב מקום כי באחד יקום (שם).  ידעתי כי הגרם והמקרה ברואים הם שניהם (שם).  כי (העין) איננה רואה רק המקרים שהם על גשם נוצרים (הוא, הקד' ב' לפי' עה"ת).  וכאשר נחקור על היסודות הארבעה נמצאם מחוברים מחמר וצורה והמה העצם והמקרה והחמר שלהם הוא החומר הראשון וכו' והצורה היא הצורה הראשונה הכללית וכו' כחום וכקור וכלחות וכיובש והכבד והקלות והתנועה והמנוחה והדומה להם (ר"י א"ת, חו"ה, שער היחוד ו).  כל הנמצאים לא ימלטו מהיותם או עצם או מקרה וגדר העצם הוא כל דבר שמעמיד ומשלים אמתת הענין וכו' וגדר המקרה הוא בהפוך שני גדרי העצם שהוא אינו דבר שיהיה צריך לעמוד בו העצם ולא יבטל העצם בהסרתו וכן אין לו כח לעמוד אם לא ינשא על העצם על כן אמר החכם כי מציאות העצם קודם בטבע ובמעלה למציאות המקרה (הוא, רוח חן י).  כי המקרה המשיג לעצם חלקוהו חכמים לט' חלקים מקרים ואמרו שהם עשרה מאמרות עצם ותשעה מקרים (שם).  ויש דברים אמתיים נמצאים שאין להם מציאות כולל בשכל והם מקרי הגשם בתכונתו וכמותו (שם ה).  המקרה חקקוהו שהוא כללי הנפרד הנמצא לסוג או למין וכו' כלבן והאדום והעומד והיושב והחם והקר וכיוצא בהן והוא שני מינים האחד מקרה מתמיד בלתי נפרד מהדבר שהוא נמצא בו וכו' כשחור שאינו נפרד מן העורב והפחם והחום שאינו נפרד מן האש והשני מקרה נפרד ימצא עת ויפקד אחרת ונושאו קיים כיוצא ועומד באדם (ר"ש א"ת, פי' המלים הזרות במו"נ).  שהתנועה אינה מעצם החי אבל מקרה דבק בו (הוא, שם א מו).  שתאמר לו האיש הארוך הלבן במראהו בעל השיבה כבר הודעתו במקריו (שם).  והאיכות והוא הסוג העליון מקרה מן המקרים (שם נב).  והרביעית המקרה והיא כל מלה מורה על תואר יקרה למתואר במהירות ויסיר במהירות כאדמימות הבשר (רש"ט פלקיירא, המבקש פט).  הנמצאים נחלקים חלוקה ראשונה אל עצם ומקרה וכו' ואבן גבירול בספרו מקור חיים הראה כי סברתו היות קצת דברים עצם בבחינת דבר מה ומקרה בבחינת דבר אחר (ראב"ד, אמונה רמה א א).  אמנם מקרה דבר המתהוה מכח אחר ובכוונה עליונה כמו שתמצא מקרה התנועה בגלגל (ר"י ג'יקטיליה, גנת אגוז ב סז:).  אך המקרים הנופלים על העצם כבר כללו אותם בעלי הגיון תחת עשרה סוגים וכו' האיכות וכו' הכמות וכו' השנוי והתנועה (בן זאב, תל"ע, סי' פ). —  ובדקדוּק:  המקור אשר הוא עין המקרה הוא יותר קדמון משתי תכונות הנלקחות ממנו לזמן החולף והעתיד (ר"י א"ת, הרקמה א).  הפועל והפעול נלקחים מהמקור אשר הוא שם במקרה (שם).  כל לשון יתחלק לשלשה חלקים החלק האחד הוא השם וכו' והחלק השני הוא הפועל והנה הוא כמו מקרה והחלק השלישי הטעם (ראב"ע, צחות, שער לה"ק).  שם שאיננו עצם הדבר רק הוא מקרה כמו חכמה וגבורה עצה וזה השם נגזר מפעלים (שם, שער השמות).