*, ש"נ, מ"ר מִקְרָצוֹת, — חתיכה מעִסָּה לעשות ממנה חלה וכדומ': גר שנתגייר והיתה לו עיסה (חייבת בחלה) וכו' משתעשה מקרצות (ר"י בן בתירה, תוספת' חלה א יב). הקורץ מקרצת וכו' נמצא (שרץ) בתוכה של מקרצת (שם טהר' יא ב). סוור של נחתומין וכו' שהוא קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור ושל בעלי בתים אם התקינו להיות קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור (שם כלים ב"מ ה ד). מקרצת שהיתה תחילה והשיך לה אחרות (טהר' א ח). מקרצות נושכות זו בזו וככרים נושכים זה בזה (טבו"י א א). אוכלין עראי מן העיסה וכו' שאפילו שהוא נוטל ממנה שתים שלש מקרצות וכו' (ר' יוסי, ירוש' חלה ג א).