*, ש"ז, —  א)  מדת התפשטות דבר מהדברים לאחד משלשה רחקיו, אֹרך, רֹחב ועֹמק, Ausdehnung; dimension:  משך מבוי בארבע אמות וכו' משך סוכה בארבע אמות (ערוב' ג:).  עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי (לוי, שם י:).  לא שנו (שהחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה) אלא שאין שם חלל טפח במשך1 שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה הרי זה סוכה (רב הונא, סוכ' טז.).  שיעור משך סוכה קטנה שבעה (שם:). —  ובסהמ"א:  שאם היה דעתו לסומכו היום ומחר כולו כנגד אותו כותל לא היה בונה משך בנינו לצד אחר (רגמ"ה ב"ב ו.).  אם יש שם במיעוטו ארבעה אורך בצד משך הכותל (רש"י ערוב' עז.).  נתמעט התבן על כל החצר או במשך עשר אמות (הוא, שם עט.).  שלא שיערו חכמים עשרה לשבת אלא בגובה ולא שיערו ארבעה אלא במשך (הוא, שם פד:).  באיסקופה ארוכה שיש לה משך גדול ברחבה מרשות הרבים עד תוך הבית (הוא, שם צח.).  שמונה אמות משך בליטתו לתוך עזרת נשים (הוא, יחזק' מ יא).  גם העיר אם מובלעת תוך תחום העירוב נחשבת לו כמשהו ואין מפסיד כלום במשך העיר (תוספו' ערוב' ס: ד"ה כאן).  רק שלא יוסיף עליו בנין חדש לא בגובה ולא במשך (טור חו"מ, נזקי שכנים קנד ג). —   ובמשמ' מרחק:  כי ביניהם (בין הלב והמֹח) משך גדול ולא יתחברו המחשבה והבינה מהרה (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ב). —  ב) °מֶשֶׁךְ זמן מה, מִדָּתוֹ:  וששאל בשביל כרמים שלכם זמירה וחרישה שלהם מגיע בר"ח נוסן ופעמים שגשמים באים ומשך זמן שלהם עד פסח וכו' (רב נטרונאי גאון, תשו' גאוני מו"מ, סי' פו).  ועד אימת הוי משך זמן הזריעה (רש"י ב"מ קו:).  הרי זה נשבע ונוטל אפילו עבר זמנו עד כדי משך זמנו (טור חו"מ פט ז).  גם נעשה ביניהם שלא ימשוך הכח וההרשאה לשני המבוררים הנ"ל רק על משך שתי שנים רצופות מהיום (פנקס ק"ק במברג).  ובאותו משך הזמן הקצר יצק מים ע"י אליהו ולמד אצלו (יש"ר מקנדיה, מצרף לחכמה, בתחלתו).  ומשך זמן ק"ש של ערבית מן התורה הוא מזמן שכיבה עד זמן קימה (הלבוש, או"ח, ברכ' רלה ג).  להיות שם כל ימי משך זמן המצוה שהם שבעת ימי החג (שם, סוכ' תרלג ד).  אין ספק כי ירמיהו נמנע מעשות הדברים האלה לא בחלום אבל בהקיץ ומשך ימים ושנים הרבה (רשד"ל, פי' ירמ' טז ב). —  ואמר המשורר:  אקרא אלוה בקולי יום יום במשך שנתי, ירחיב בעדן גבולי אשכב וערבה שנתי (ר"ש ארקוולטי, ערוג' הבשם לב). —  °ומֶשֶׁךְ דבר, מֶשֶׁךְ הזמן שארך הדבר:  אפילו בעל כל ימי משך קטנות (תוספ' נדה סה. ד"ה אלא).  שמיום נשואיה לבעלה עד יום לידתה שילדה הבן הזה לא היה משך זמן שיהיה בן קימא (שו"ת הר"י מינץ והר"מ פאדוא לג).  וכל ימי משך השידוכים היו דרים ביחד (שו"ת ר"מ אלשקר ג). —  °מֶשֶׁךְ הדירות, הזמן הקבוע להעתקת הדירות בא"י, נהוג בדבור העברי בא"י. —  ג) שה"פ מן מָשַׁךְ, ובמֻשגים מפשטים:  אתה חכם ומחכמתך אצלת חפץ מזומן כפועל ואמן למשוך משך היש מן האין (רשב"ג, כתר מלכות).  ויורד כבודו למקדש הדומו, ויעל נביאו לענני מרומו, משך נבואה משך ליודעיו, ורוח נדיבה שפך על שומעיו (ר"י הלוי, אלהים אל מי אמשילך). —  ומֶשֶׁךְ הנהר, נזילתו, מרוצו:  סתם נהרות שיש להם משך להלאה ממקום מקור נביעתן (רש"י ביצ' לט.).  במקום משך הנהר למטה (ר"נ נדר' מא.). —  ובמשמ' ההפך מן הֶפְסֵק:  כי עור הוא דבר אחד שאינו מחובר חבורים כענין חוטין אלא כולו הוא משך אחד (ספר הקנה, לשמע לנביא). —  מֶשֶׁךְ הדברים, חִבּוּרם:  ומכל משך הדברים יש לנו ראיה בתחית המתים שתהיה בלי ספק (מרפא לנפש לט:). —  ד) °בלשון המחקרית, מֶשֶׁךְ החכמה, מֶשֶׁךְ האמת, כמו יסוד:  צריך שנדבר הנה על משכי2 האמת ונותני הברור אשר הם מוצא כל ידוע וכו' ונאמר שהם שלשה משכים (ר"י א"ת, הקד' או"ד לרסע"ג).  אנחנו קהל המיחדים מאמינים באלה השלשה משכים אשר למדעים ונחבר אליהם משך הרביעי הוצאנו אותו בשלש ראיות (שם). —  ובמשמ' כֹּח הַמֹּשֵׁךְ שבין שני גופים וכדומ':  תפחי רוח דודים בגלמים סלה, ויחולל ביניהם משך לא ילהּ (אדם הכהן, אהבת קדש). —  ה) בדקדוק' הארכת הקול והברת האותיות והתנועות, ואותיות המֶשֶׁךְ, האותיות המשמשות לזה:   אותיות הסתר והמשך שלש והם או"י (ראב"ע, דקדוק ר"י חיוג דף 20).  ומפני מה נקראו אותיות משך מפני שיהיו מוספים על עקרי המלים ולא יהיו משרשיהם כי אם מחמת המשך אשר יקרה בתנועות בלבד כמו ו שכור וגבור כי עקרם שין כף ריש (הוא, שם 21).  ואותיות המשך כנגד המבטא הם או"י לבדם רק כנגד המקרא הם ארבעה (הוא, צחות ג.).  ומצינו יו"ד נעלם למשך (הוא, שפת יתר 27).  והצווי לאחד ולרבים מאלה הפעלים כשהוא דבק בכנוי יהיה במשך עין הפעל בקמץ (ר"י א"ת, הרקמה טו).  נח המשך הנמצא במלות האל השניות הנפרדות (הוא, השרש' לריב"ג, הקדמ').  וכן נתמה מפֶעֶל וכל אשר בא על משקלו מלעיל משוך הפא וכו' והמשך ההוא שהוא מלעיל וכו' וראינו צורך המשך כאשר אמרו בשַׂמתי ושָׂמתי וכו' ונראה שעין הפעל לא נבנה על משך אבל על נח נראה עם פתח לעולם (הוא, כוזרי ב פ).  וכן תכשיר התכונה הראשונה קבוץ שתי תנועות זאת אחר זאת נמשכות כשיעור שני נחים וראתה התכונה השנית כי הדבור בזה לא יהיה נאה והפילה אחד משני המשכים והשאירה השני (שם).  כי מטבע הלשון להרים הברה אחת מהמלה להעמיד בה משך המבטא (בן זאב, תל"ע א ג). —  ובכלל, בהארכת הקול:  שבחות בביהכ"נ וכו' וברכות בקול רם במשך (ספר חסידים, סי תתתקסח).