1, ש"ז, — מֶשֶׁךְ הַזֶּרַע, כעין סל מהוצי התמר שהַזֹּרֵעַ נֹתן בו הזרע שנצרך לו לזריעת חלקת השדה: הזרעים בדמעה ברנה יקצרו הלוך ילך ובכה נשא מֶשֶׁךְ2 הזרע בא יבא ברנה נשא אלמתיו (תהל' קכו ה-ו).
1 עי' הערה לקמן.
2 הפעל נֹשֵׂא שלפניה מעיד כי מֶשֶׁךְ אינו שה"פ מן מָשַׁךְ, אלא דבר ממשי שאפשר לִשׂא, ולכן אמרו קצת החדשים כי הכתוב משֻבש ומחקו המלה נשא ונקדו מֹשֵׁךְ, כמו מֹשֵׁךְ הזרע בעמוס. אך לפי הנסחה המסורה, מליצת הכתוב דֹרשת לפרש את השם מֶשֶׁךְ במשמ' ממשית, וכבר פרשוֹ רסע"ג בענין זה ותרגמו עפיצה אלבד'אר, ואמר בפרושו: ועפיצה אלבד'אר הי אלזנביל אלד'י יג'על פיה אלחב, ע"כ, ובעבר': עפיצה אלבד'אר היא סל מהוצי תמרים שיושם בו גרעיני הזרע. וכך ריב"ג: עפאצ אלבד'ר והו אלועא' אלד'י תחמל פיה אלזריעה ללזרע, ע"כ, ובעבר': הוא הכלי שנושאים בו הזרע להזריעה. וכך גם ראב"ע. והנה דעת ריב"ג כי גם משמ' זו נסתעפה מן המשמ' העקרית של משך, אך זה קצת קשה. ואולי צריך לנקד מלה זו מֵשַׁךְ, והמלה נגזרה מן שרש שׁכך, שבלשון ערבית נגזר ממנו השם שכיכה شكيكة שהוא משמש במשמ' סל של פֵּרוֹת. אמר אבן עבאד: אלשכיכה אלשׂלה אלתי תכונ פיה אלפאכהה, — ובעבר': שכיכה היא סל שיהיו בה מיני פֵרות.