ש"ז, סמי' מְשׂוֹשׂ, בכנ' מְשׂוֹשִׂי, מְשׂוֹשָׂהּ, — שמחה: והשבתי כל מְשׂוֹשָׂהּ חגה חדשה ושבתה וכל מועדה (הוש' ב יג). שבת מְשׂוֹשׂ תפים חדל שאון עליזים שבת מְשׂוֹשׂ כנור (ישע' כד ח). ערבה כל שמחה גלה מְשׂוֹשׂ הארץ (שם יא). בתי מָשׂוֹשׂ קריה עליזה וכו' (היה למקום) מְשׂוֹשׂ פראים מרעה עדרים (שם לב יג=יד). עיר תהלה קרית מְשׂוֹשִׂי (ירמ' מט כה). הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי מָשׂוֹשׂ לכל הארץ (איכ' ב יה). שבת מְשׂוֹשׂ לבנו נהפך לאבל מחולנו (שם ה יה). ביום קחתי מהם את מעזם מְשׂוֹשׂ תפארתם וכו' בניהם ובנותיהם (יחזק' כד כה). תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם מְשׂוֹשׂ דור ודור (ישע' ס יה). וּמְשׂוֹשׂ חתן על כלה ישיש עליך אלהיך (שם סב ה). כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה מָשׂוֹשׂ וגלתי בירושלם וששתי בעמי (שם סה יח=יט). שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה מָשׂוֹשׂ כל המתאבלים עליה (שם סו י). יפה נוף מְשׂוֹשׂ כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב (תהל' מח ג). הן הוא מְשׂוֹשׂ דרכו (איוב ח יט). — ובסמי' עם את אחריו, מְשׂוֹשׂ אֶת פלוני, שׂשׂ עליו, רצה בו: יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט וּמְשׂוֹשׂ1 את רצין ובן רמליהו (ישע' ח ו). — ואמר הפיטן: צלצלי משושים אקראה בניב שיחי, אזכרה לנסים נפלאו בתוך אחי, יטפו עסיסים יזלו במלקוחי (ר"י אבן גיאת, יום שאת ויתר). טללי ישע אשאב במשוש ממשאב, טל טעם אב יטעימנו אל ואב (ר"א קליר, תפ' טל, אלים ביום). ובו שיות הדחויות חל הנגף בהן, ובו סמך מנאץ שמך על קרית משושיהן (ר' יחיאל מונדולפו, שעה אביון, סלי' י' טבת). — ואמר המשורר: משושי בך תמיד וכל אחלי נפש היותי לעולם חי למען אזמרך (ראב"ע, אלהי תהלתי). אני הגבר ראה שבר ומשושו גלה, הה פקדתי פרי בטני ועל לבי לא עלה (הוא, אבי הבן). פני שמש אשר הבהיל לבבי ורואותיו עזבוני בלי און, אניקהו דבש משוש ואך הוא ירוני בלא חטא בחלב און (רמב"ע, תרשיש א כ). עדה גאון משוש ארץ וגובה והתגדל עלי ארץ יפה נוף, הכי זכרך נעים שרים בבבל ושמך שעשועי יושבי נוף (שם שם רטו). ובעת ישכל הזמן אתו אזי אמר משוש בנים בעולם זה רע (ר"י חריזי, הענק).