מַשְׂטֵמָה
1, ש"נ, — איבה ושנאה: באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה מַשְׂטֵמָה2 צפה אפרים עם אלהי נביא פח יקוש על כל דרכיו מַשְׂטֵמָה2 בבית אלהיו (הוש' ט ז–ח). ואמר המליץ: בה יתכפרו כל האשמות, יסורו מן הלב המשטמות, ובה ישיג איש חפציו הרחוקים, ואלו היו בשחקים (ר"י חריזי, תחכמ' יט). — וקצת במשמ' אִיּוּם לעשות לו רעה: שעושה משטמה לחברו ואומר לו עתה תראה (פלא יועץ דבור).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך בנסחה המסורה, ותרגמו השבעי' μανία, ועקילס לפי הירונ' ἐγϰότησις, שהוא זעף, ובשארי'ἔϰστασις: Hexapla . ופרשו הקדמונ' במשמ' איבה, מן שטם. וקצת החדשים אמרו כי לפי ההקבלה עם פח יקוש נראה כי הכונה במשטמה השנית לפחות מין פח או מלכדת והסתיעו בהפעל סטם בסורית.