°, ש"ז, מ"ר נִבְדָּלִים, — עי' בָּדַל. ובתור שֵׁם: ואם אין המניע בו אין המלט משיהיה גשם או נבדל (ר"ח קרשקש, אור ה' א כז). ורומז אל הנבדלים המופשטים מחומר (ר"י ערמאה, פי' משלי יא). הצורה שהיא נבדלת לעצמה כגון השכלים הנבדלים והצורה הנשואה בחמר ונפסדת בהפסד הגוף כגון צורות הטבעיות (ר"א הקראי, עץ חיים קט). מטטרון שהוא הנבדל הראשון אשר באמצעיתו ברא השם כל הברואים (רש"ט שפרוט, פרדס רמונ' לח:).