נבב – מילון העברית הישנה והחדשה / אליעזר בן־יהודה – פרויקט בן־יהודה
נבב

1, ממנו נָבוּב, °נְבוּבִי, ואולי *אַבּוּב.



1 בארמית. — בערב' הפעל נבּ نبّ משמש במשמ' היה לו אבּוב, אך זה כנראה נגזר מהשם אנבוב, שהוא אולי שאול מעבר' וארמית, כי השרש נב אינו משמש בערב' במשמ' חלול.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים