1 עי' הערה לקמן.

2 כך הכתיב, והקרי ויכו, בכף, במשמ' הכאה. והנה אין ספק בדבר כי הכתיב ויבו בבית היה כבר בזמן השבעים, כי הם תרגמו εἰσῆλϑον, ר"ל נכנסו, מפני שראו במלה זו עתיד מן בוא, וכמו"כ היתה אחרי ויבו המלה בה, שהם תרגמו εἰσποϱευόμενοι, ר"ל לתוכה. והנה לפי הענין זו גרסה מסתברת, כי אחרי שהכו ישראל את חיל מואב שבאו למחנה ישראל והמואבים נסו רדפו אחריהם ישראל ויבאו לתוך מואב ויכוה והרסו את הערים וכו'. אלא שלפי זה חסר כאן לפחות מלה אחת, כי לפני והכות עכ"פ חסר מקור של איזה פעל, למשל: הלֹך והכות וכיוצא בו. וכדי לישב קושי המליצה אמרו קצת החדשים כי המלה בה היא במקום בוא, ושעור הכתוב הוא ויבואו בוא והכות את מואב. אבל, ראשית אין דרך הלשון לאמר בוא והכות אלא הלֹך והכות וכיוצא בזה, ושנית לפי זה העקר חסר מן הכתוב: ויבואו אל מואב, וכיוצא בזה. ולכן, בהיות שתרגום השבעים מעיד על הכתיב שכבר היה כך בזמנם, אלא שאין פרושם מתישב במליצת הכתוב, אם לא שנאמר כי היה כתוב ויבאו להכות את מואב, ובהיות שהקרי כמו"כ אינו מרפא את מליצת הכתוב אין לנו אלא לקבל את הכתיב כמו שהוא, אפס לא לראות בו הפעל בוא אלא פעל מיוחד נבה במשמ' נאותה לפי הענין, וכבר הרגיש בזה Fürst והחליט כך במלונו, ובהמלה בה מקור חסר מזה הפעל בעצמו, כמו טֹל, פֹל, מן נטל, נפל, לִטֹּל, לִפֹּל. ומשמ' פעל נבה זה לפי הענין היא קצת דומה לרדף, ויש קצת דמיון לזה בערב' בשני השרשים נהב ﻧﻬﺏ ונעב نعب, ששניהם משתמשים במשמ' הליכה מהירה וחזקה, למשל של הגמל והסוס. ושעור הכתוב הוא ויבּו, בה והכות את מואב, ר"ל הלכו הליכה מהירה הלֹך מהרה והכות את מואב. והנה השרש נהב ﻧﻬﺏ משמש בערב' גם במשמ' שלל ובז, וגם מֻשג זה אפשרי כאן, אפס כי היה צריך לאמר להפך, הכות ושלל, לא שלל והכות. ועוד שאין לראות למה השתמש הכותב כאן בפעל זה למֻשג שלל.