°, ת"ז, לנק' נְבוּאִית, מ"ר נְבוּאִיִּים, נְבוּאִיּוֹת, — של נבואה, מטבע הנבואה: רומזים אליו ברמיזה הנבואית ובראיה הרוחנית (ר"י א"ת, כוזרי ד ג). אשר יאצל אליו רוח אלהי נבואי אם יהיה ראוי לנבואה (שם ה י). לגדולי הפלוסופים כאפלטון וארסטו שהם מקיימים הדתות ומודים שהנפש הנבואית למעלה מן הנפש הפלוסופית (רשב"א, מאמר על ישמעאל כו). והנפש הנבואית היא המעולה ויקרה מכל הכחות הנפשיות (מנח' בר זרח, צידה לדרך א יט). ובמה תבדל המדרגה הנבואיית ממדרגת רוח הקדש וכו' ואומר שהיתה צורת אלה הספרים נבואיית משלשה בחינות (ר"י אברבנאל, הקד' פרושו על נביא' א). ומפני זה היו צריכים להודיע שאותם ההתודעיות הנבואיות שהם היו מספרים בדבריהם ולשונם הגיעו אליהם מאת האלהים (הוא, מפע' ה' א ב). לא היה ענינו של אברהם אע"ה בדרך צווי נבואיי (המאירי, פתיח' בית הבחיר' על אבות). ואין ספק שדברים אלו שזכר דניאל הם מכת הדברים שזכרו שאר הנביאים בהשגותיהם הנבואיות ר"ל שהם רמז ומשל לענינים טבעיים אשר הבורא ית' סבה למציאותם (ר"ז מברצלונה, פי' משלי א ו). ואח"כ קין והבל קבלוהו מאביהם בראיה הנבואיית וקראו שם ה' בראייתם הנבואיית (רשב"צ דוראן, מג"א, חלק אלוה ממעל א). זה מתיר הספק בדרך המוני וזה מתירו בדרך עיוני שכלי וזה אומר בדרך נבואי כדי שימצאו בו תועלת ההמוני והשלם יחד (הוא, אוהב משפט ב). ואמנם ענין חלום הסולם היא מראה נבואיית (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 106). אין שפע נבואיי ממקור הקדש בא דרך ישרה אם לא אל עם בני ישראל (ר"מ אלשיך, איוב ד יב). כי בנפשות קצת האדם כח נבואיי ידעו בו העתידות לא ידע האיש ההוא מאין יבא לו (הריקנטי ע"פ אבן יקרה ב מט.). וישיג (הנביא) היות הדמיונות אשר נצטיירו בו דמיונות נבואיים (רמח"ל, דרך ה' ג ד).