*, — קל לא נמצא.
— פִע', נִבָּה, נִבָּתוֹ, לְנַּבּוֹת, — נִבָּה הרוח את האש, כמו לִבָּה: ניבה וניבתו1 הרוח אם יש בשלו כדי לנבות 2 הרי זה חייב (תוספת' ב"ק ו כב).
1 כך בתוספתא בנוסח' הדפוס וגם בכ"י א"פ. אך במשנה (שם ו ד) וליבה, ליבתה, בלמד. ואעפ"כ אין ספק בדבר כי אין נוסחת התוספתא פשוט טעות סופר, כי כבר העידו בירוש' בפרוש: אית תניי תני ליבה אית תניי תני וניבה מאן דמר וליבה דכתיב בלבת אש מאן דמר וניבה והיה בלבי כאש בוערת. וכמו"כ בגמ' בבלי שם (דף ס.): אמר ר"נ בר יצחק מאן דתני ליבה לא משתבש ומאן דתני ניבה לא משתבש, מאן דתני ליבה לא משתבש דכתיב בלבת אש ומאן דתני ניבה לא משתבש דכתיב בורא ניב שפתים. והנה לא גזרת הירוש' ואף לא של רנב"י להפעל נבה במשמ' זו אינן מתקבלות על הדעת, ודברי כל המפרשים דחוקים. ואולי יש להוכיח מדברי הירושלמי כי בירמיה היתה נוסחה והיה בניבי במקום בלבי.
2 בגמ' שם: אם יש בלבויו כדי ללבותה.