פ"ע, יִגַּהּ, — נָגַהּ הָאוֹר, עשה נֹגַהּ, האיר: העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נָגַהּ עליהם (ישע' ט א). ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נָגַהּ אור (איוב כב כח). גם אור רשעים ידעך ולא יִגַּהּ שביב אשו (שם יח ה). — ואמר המשורר: אור כבוד אחד אין לגדלו חקר, צח ויופיעו בו גלילים נוגהים (ראב"ע, אור כבוד). — ובהשאלה: שומר מצוה וחוק יהיה הולכים ונוגהים אוהבי דת סיני (ראב"ע, אנכי לא יהיה). וממערב וארצות ערב בני איש לא ינהו, וממזרח בכל אורח מאורותיו נגהו (ר"י חריזי, תחכמ' לה, כ"י בריט"מ). ויהי מקץ ימים אחרים, נגהו עיני העורים, ונתערבו לי כלם זה עם זה, לא ידעתי השמן מן הרזה (ר"א בר חסדאי הלוי, בן המלך והנזיר ג). — והשתמשו בו קצת הסופרים במשמ' פ"י: האיר מחשכי מהלכיו, ואש נגה על דרכיו (ר"י הלוי, אל נעלה). שהחמה נוגהת את זוהר שלה ללבנה שכנגדה (ספ' חסידים, סי' תתרכ"ג).

— הִפע', הִגִּיהַּ, יַגִּיהַּ, — הִגִּיַּה הַיָּרֵחַ אוֹר, עשה שֶׁאוֹרוֹ יִגַּהּ, יאיר: חשך השמש בצאתו וירח לא יַגִּיהַּ אורו (ישע' יג י). — ובהשאלה, הִגִּיהַּ חשׁכו של פלוני, הושיעו, הצילו: כי אתה נירי יי' ויי' יַגִּיהַּ חשכי (ש"ב כב כט). — ובמדר': ראה יהושע בשנים עשר אבנים של כהן גדול שהן כנגד י"ב שבטים וכל שבט שהיה מצוה בידו היתה (אבנו) מגיהה1 אורה וכל שבט שהיה בידו דבר עבירה לא היתה מגיהה2 אורה וידע ששבט יהודה מעל בחרם (פדר"א לח).